מיצמוץ בעיניים

קראתי את תשובתך לשאלה לגבי מיצמוץ של ילד בן 6. בהמשך לשאלה, בני כמעט בן 7, מסיים כיתה א', לאחרונה (כשלושה שבועות) התחיל במיצמוץ מסיבי. אני לא יכולה להצביע על יום מסויים שהחל למצמץ,אבל באותה תקופה אמא של אחד מילד כיתתו נפטרה. אני אם חד הורית. אני מייחסת את המיצמוץ לחרדה סביב הנושא. השאלה שלי היא, איך לנהוג ביחס לחרדה ותוצאת המיצמוץ? האם לדבר על הנושא (מות האם) להתייחס באיזה שהוא אופן למיצמוץ עצמו? אציין שלאורך השנים יש לו תיקים שונים שחולפים מעצמם בטווח של חודש ולי כילדה היתה בעיית מיצמוץ. תודה

שלום מיכל, אני מציעה לא להתייחס כלל וכלל למצמוץ עצמו, אלא רק למצוקה הנחה תחתיו. מות אמו של חבר הוא אכן אירוע קשה ומזעזע עבור כל ילד קטן, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בילד למשפחה חד-הורית. אני מציעה להמתין להזדמנות מתאימה בה יעלה הנושא, ולאפשר לו לאוורר את הפחדים והמחשבות שלו סביב נושא המוות בכלל, ומותך שלך בפרט. הסבירי לו שמדובר במקרה עצוב מאד וחריג, ושבדר"כ אנשים מתים רק כשהם זקנים מאד. עד כמה שהדבר יישמע מוזר, הרבה פעמים הפחד של הילדים מתאפיין במרכיבים טכניים ואגוצנטריים מאד ("אם תמותי, מה יהיה איתי? מי ישמור עלי?"), הנרגעים כשהילד מקבל סוג של מענה קונקרטי ("יש לנו משפחה רחבה והרבה חברים, ואף פעם לא תישאר לבד"). בכל מקרה, ילדים רגישים רבים מגיבים בטיקים לתקופות של הצפה רגשית, וברוב המקרים (כמו שגילית בעצמך) זה חולף מעצמו. שנהיה בריאים! ליאת