קשיים מול האם

אני יועצת של תלמיד מכיתה ט שהגיע אלינו השנה והשתלב במסגרת המובחרת שלנו. במהלך השנה התגלו קשיים עם התלמיד: הישגיו בינוניים למרות יכולות קוגניטיביות מעולות, הירדמות בזמן השיעורים, איחורים בבוקר למסדרים (מדובר במסגרת צבאית). האם מספרת כי הוא כ"כ רצה להיות במסגרת הזאת כי מצבו החברתי הוטב לו- ממצב שבו היה מבודד חברתית למצב שבו הוא מרגיש בטוח ושייך. הרקע המשפחתי: מדובר באם אשר התגרשה בילדותו של בנה. ולפני כשנה וחצי התבשר התלמיד כי אביו נפטר מדום לב. היה קשר מסויים בין התחמיד לאביו וקשר זה נותק. עד גיל שנתיים חיו הוריו של התלמיד ביחד כשברקע היו הרבה עימותים ביניהם. האב היה אלכוהליסט והיה מכה את האם. האם הייתה במקלט לנשים מוכות. ומאז היא כבר לא עם בעלה. כיום מספרת האם שבנה מכור למחשב- הוא מסוגל לשבת שעות ארוכות מול המחשב עד השעות הקטנות של הלילה וזו הסיבה שהוא נרדם בשיעורים. האם מתקשה להציב גבול מול בנה היא מתארת ביעקר את העובדה שהיא אם חד הורית ללא משפחה בארץ. וקשה לה להתמודד עם מתבגר. הוצע לבנה טיפול פסיכולוגי והיא סירבה כי זה יהרוס לו בעתיד כדבריה. לחילופין הוצע לה הדרכת הורים והיא סירבה כי לדבריה הם לא מחדשים לה כלום והיא מבינה שהקשיים של ההורים שם גרועים יותר משלה וזה לא מתאים לה. נראה שהיא רוצה לעזור לבנה אך לא עושה מאומה. היום היא במצב שהיא מוכנה טיפול פסיכולוגי לבנה אך דרך קופת החולים זה יקר לה ודרך המרכז לבריאות הילד היא לא מוכנה כי זה ייפגע בעתידו של בנה. הוסבר לה כי ההתערבות שלי מועילה ככל שתהייה לא תחליף טיפול פסיכולוגי. מה לעשות? הצעתי לה שאקח את הילד לשיחות עימי כדי להניע אותו להגיע לשיחות עם פסיכולוג. ואז היא אמרה לי משפט: מי שלא יודע להתעסק עם ילדים שלא יעשה את זה. זה נאמר בהקשר: הייתה לו מפקדת השנה שהוחלפה במפקד אחר. אותה מפקדת נהגה להתקשר כל בוקר להעיר את התלמיד. ובערב לפני השינה היה התלמיד מתקשר אליה כדי שלא יישאר עד מאחר במחשב ויילך לישון. המפקד היום לא עושה כך. הבעתי את דעתי ואמרתי שזה לא נשמע סביר שהמפקדת תתקשר להעיר את בנה או בלילה לצורך הירדמות. ואז היא זרקה לי את המשפט לעיל. השתדלתי להגיב בצורה עיניינית למרות שחשתי פגיעה ממנה. אמרתי לה: נראה כי בנך זקוק לגבולות מצד אחד ומצד שני ליחס ולתשומת לב. וזוהי דרכו להשיג אותם. עזרי לי כיצד להתנהל מול האם ולסייע לבנה.

יועצת יקרה, מקווה שתרשי לי להעיר הערה, עד שתגיע הד"ר ותגיב. אם הייתי האמא, או אם הייתי הילד, הייתי כניראה מצליחה לזהות את עצמי בלי בעיה דרך שלל הפרטים שכתבת.... להבא- קצת יותר זהירות, בעיקר בסיפור חיים כזה שדורש חיסיון. מספיק שמישהו מהם יקיש כמה מילות מפתח מהודעתך בגוגל והודעה זו תעלה בין הראשונים. גם אם רק בעוד כמה שנים. מה שניכתב נישמר כאן להרבה שנים. מקוה שלא היבהלתי. שבת שלום

בתגובה להערתך, עליי לציין שהפרטים שנמסרו בהודעה חלקם שונו וחלקם נוספו כדי לשמור על זהות התלמיד והאם. מבחינה זאת אל לך לחשוש כיוון שידוע לי הייטב חוק שמירת הפרטיות והחיסיון. לכן מלכתחילה הנתונים שהוצגו אינם מסגירים את הזהות. תודה על הערתך אך אינני זקוקה לה.

שלום רב, אחד הדברים שהופכים את החינוך והטיפול בקטינים למורכבים וקשים, זו העובדה שהם נתונים עדיין בחזקתם של ההורים, שלא תמיד חושבים ומתנהגים בהתאם לציפיות המטפל/המערכת. כדי שהילד באמת ירוויח ויתקדם, חשוב ליצור ברית של שיתוף ואמון בין הצוות לבין הורי הילד, גם אם זה נראה לעיתים בלתי אפשרי. מהדברים שלך, אפשר לחוש שאמו של הילד נמצאת במצוקה ובמשבר אמון, ולכן אני מציעה לסגת מהעמדה השיפוטית, ולגייס עמדה מכבדת וחומלת כלפיה, גם אם משאלותיה נראות בלתי ריאליות. אחרי הכל, מי מאיתנו - האימהות המותשות - לא הייתה רוצה שתהיה איזו מפקדת שתתקשר כל בוקר להזניק את הילד הסרבן שלנו ממיטתו? הבקשה כשלעצמה משקפת את הייאוש, המותשות וחוסר האונים מול המתבגר שקצת 'מתברדק' לאחרונה. אני מציעה לך לנסות לגייס עמדה חדשה מול האם, המזמינה אותה לחשוב יחד איתך מה באמת יכול לעזור לה כרגע. נסי להיות אוהדת כלפיה ולא מאשימה, ולהבין ש'להציב גבול' זו מלאכה קשה מאד. נדמה לי שאם תצליחי להיות אמפתית ואוהדת כלפיה, יפחת הצורך שלה להתגונן ולתקוף, ואז אולי תגבר הנכונות להיעזר. זכרי שנסיבות החיים הקשות שחוותה אם כזו עלולות להפוך אותה לחשדנית, עייפה ומתגוננת. אני מניחה שזה לא משהו אישי נגדך. כדי שתיווצר ברית ביניכן, עשי הכל כדי להרויח מחדש את אמונה?. את מוזמנת לעדכן איך הולך. בהצלחה ליאת