בני בן 15.5

שלום רב! אני בת 59 פרודה מזה 7 שנים וגרושה מזה שנתיים בעקבות אלימות במשפחה. שנתיים לאחר הפירוד הפכתי לנכה. בני בן ה15.5 אינו מתפקד כתלמיד מזה כ3.5 שנים.היועצת והפסיכולוגית של בי"ס טוענים שהילד אינו פנוי נפשית לקבל טיפול פסיכולוגי, ולכן לא יקבל עד שירצה. המחנכת והיועצת אומרות לי שאינו פנוי נפשית ללמידה ולכן יש לחכות עד שיתפנה וירצה בעצמו. בינתיי לא נעשה כלום למען קידומו והכונה שהוא חסר מוטיבציה לחלוטין וחסר חיות. הוא מאד אהוד בין חבריו ויש לו חברים טובים. זה מה שמחזיק אותו. אני מרגישה שהוא מוזנח ולא מטופל. היועצת אומרת שהוא לא מוציא הגה כשהוא אצלה ואינו משתף פעולה כלל. איני יודעת איך לעזור לו. אנא אנא אנא תשובתכם בהקדם. אבקש תשובה למייל. רציתי לציין שיש לו קשר עם אביו .

שלום רב, טיפול פסיכולוגי אינו יכול לעזור למי שאינו מעוניין בכך, ולכן אין טעם לאכוף התערבות מקצועית על איש. עם זאת, נראה כי בנך מתמודד מזה זמן עם מצב מורכב, תחילה פירוק המשפחה, ובהמשך הפגיעה התפקודית הקשה שלך שבוודאי משפיעה גם עליו. נראה שככל הנוגע לתחום האקדמי, בנך נראה חסר כוחות וחסר חיות, אך אין הדבר כך כשמדובר בחיים החברתיים שלו. מדברייך אני מסיקה שהוא מצליח להיעזר במעגלי התמיכה הטבעיים של נערים בני גילו, וזאת ברכה, גם אם יש לה מחיר זמני של ירידה בלימודים. מבחינתי, חשוב לעשות מאמץ לבסס איתו ברית של אמון, והסכמים הנוגעים לתפקוד בסיסי, כמו למשל נוכחות יציבה וקבועה בביה"ס, גם אם בהשקעה לימודית מינימלית. כדאי לזכור שגרעונות אקדמיים לעולם ניתנים להשלמה ותיקון, ולכן אין טעם להילחם איפה שלא מוכרחים. אפשר לנסות, במקביל, להציע לו טיפול מחוץ לכתלי ביה"ס, כדי לכסות את האפשרות שההתנגדות שלו נובעת מבושה או קושי מול חבריו לביה"ס. מאחלת לך בריאות טובה, ומקווה שיימצאו האנשים הטובים שיושיטו לבנך יד בהתאם לצרכיו עתה, ובעתיד. ליאת

אני. . מדגישה עתה משהוא שלא הדגשתי. בני חסר מוטיבציה וחסר חיות לא רק בשטח האקדמי. גם בלדאוג לעצמו.לדוגמא: גם אם רעב וצריך לרדת למכלת לקנות לעצמו משהוא לא יעשה זאת וישאר רעב או ילך לישון רעב. אני מבקשת להתיחס לאינפורמציה החדשה שהוספתי ולשלוח לי תשובה במייל. תודה