גמילה ממוצץ

יש לנו בת מקסימה בגיל 4 עצמאית חריפה, בוגרת מאוד וסופר מתוחכמת. לפני יום ההולדת 4 שהיה לפני שבועיים "הבטיחה" לזרוק את המוצץ לאחר מספר ניסיונות קודמים שלה שלא צלחו להיפטר ממנו (זרקה לפח הכריזה ואחר כך חזרה לאסוף אותו..) בעיקר בגלל הפדיחה בגן מול ילדים אחרים שכבר נגמלו.ובאמת כך היה כאשר זרקנו לה ביום הולדת בטקס ומאז קשה לה מאוד בעיקר בלילה להירדם ומצב הרוח שלה עם התקפי זעם קיצוניים (בהתחלה לא רצתה לדבר על זה ואפילו לא הזכירה את המילה מוצץ, ועכשיו ברגעי קושי מבקשת אותו (שלא לומר מתחננת), התחילה להתגרד בכל הגוף וטוענת ששורף לה בפיפי (בדקנו בקופת חולים ואין לה דלקת בשלפוחית) חיינו אינם חיים בשבועיים האחרונים לפרקים בעיקר בלילה כשהיא עוברת התקפות ממש של "קריז"... וביום יש לה התקפי עצבים שלא היו לה קודם לכן נולדה לה אחות חדשה לפני 5 חודשים שהיא מקבלת ממש מדהים ואוהבת אותה מאוד אך כנראה זה שהבמה לא רק שלה משפיע עליה במיוחד שהאחות הקטנה מתחילה להיות יותר ויותר אינטראקטיבית (אנחנו נותנים לגדולה המון תשומת לב), אתמול איכשהו הגדולה ראתה שיש מוצץ בבית בערב ועבר על כולנו לילה לבן ... אשתי רוצה לתת לה חזרה מוצץ ואני חושש שזה יבטל את מה שעברנו עד כה ויחזיר את התלות שלה במוצץ (יש לה בנוסף סמרטוט "פיצי" שעוזר לה להירדם שאותו השארנו לה) אבל אתמול היה השיא בלילה והיא ממש התחננה למוצץ בעקבות התקלה שראתה אותו מה לעשות ? אנחנו ממש אובדי עצות אם לת לה מה שהיא רוצה (שגם מדאיג אותי שבגלל שהיא כל כך חריפה ונבונה שאולי תלמד שאם תבכה תקבל כל מה שהיא רוצה) אודה לך מראש על עצתך, אנחנו בדילמה קשה

שלום גל, מעתיקה למענך מספר תשובות בנושא הגמילה ממוצץ שנתתי לפניות דומות. אם יהיו לך שאלות נוספות, אתה מוזמן. הנה - * מוצץ משמש עבור ילדים רבים אובייקט מעבר (כלומר, חפץ מנחם ומרגיע, בעיקר בשעות משבר בהן ההורה אינו נגיש - למשל לפני השינה או בזמן פרידה זמנית אחרת). ההחלטה על עיתוי הגמילה צריכה להביא בחשבון את יכולתו של הפעוט לשרוד משברונים קטנים אלה, ואת מערך הכוחות הנפשיים שלו ברגע נתון. לדעתי, שני ילדייך נמצאים עדיין בגיל בו המוצץ יכול להשרות מידה של רוגע ונחמה, ולכן לא בטוח שזה הכרחי, בעיקר על רקע העובדה שהם נרדמים מתוך בכי גדול. אם את מתעקשת על סילוק המוצצים, נסי להישאר זמינה וקרובה יותר אליהם, בעיקר בשעה השברירית של ההשכבה לישון. * נדמה לי שהוא אומר שקשה לו כרגע, ושהוא היה מעדיף להחזיר את המוצץ. אני מציעה לתקף ולשקף את הקושי ("אתה צודק, זה נורא קשה לוותר על מוצץ כשכל כך צריכים אותו. אנחנו רואים שאתה מתאמץ מאד, וגאים בך על זה"), ולהבטיח שבעוד זמן מה יהיה באמת קל יותר. בעיני, אפשר להתיר לו להשתמש במוצץ כשהוא במיטה, לפני השינה, ולנסות להגיע איתו להסכם שמחוץ למיטה הוא בלי. בגמילה, כמו בגמילה, יש גם ימים קשים... החזיקו מעמד * עקרונית, יש שתי גישות בנושא הגמילה. האחת ("זבנג וגמרנו") כרוכה בפרידה חד פעמית כואבת ובלתי נמנעת, שתאלץ את הילדה להתמודד עם אובדנו של המוצץ ולסבול במשך כמה ימים סבל גדול. השנייה, מאפשרת לילדה להמשיך ולקבוע בכוחות עצמה על כמה "זמן-מוצץ" תהיה מוכנה לוותר במשך היום. אני שייכת לאסכולה השנייה, וממליצה לנסות להעזר בשיטת הפרסים והתגמולים (קצת שוחד תמיד עובד), ולצ'פר אותה על כל וויתור חדש (למשל וויתור כליל על מוצץ בשעות שאינן לילה). כרגע, יש לכם ידיד טבעי (הבושה) שמניע אותה לוויתורים, ואני מאמינה שהוא ימשיך להיות לעזר בעתיד, כשיגיעו חברות לישון אצלה, או כשתלך למסיבות פיג'מות אצל חברות. יש, כמובן, גם את דרך הביניים, כאשר הרצון והמוטיבציה יהיו שלה, והמוצץ יעלם בבת אחת כחלק מהחלטה משותפת שלכם ושלה. אז, כצפוי, תצטרכו לעזור לה לעבור את הימים הקשים. נסי להעלות מדי פעם את האופציה הזו, ולהמתין לנכונות. * כמו שאת ודאי יודעת, גמילה ב'זבנג' ביוזמת ההורים שונה מהותית מגמילה הדרגתית הנעשית על דעת הילד ובקצב שלו. לכל אחת מהגישות יש יתרונות וחסרונות, אך בכל מקרה אתם כבר מעבר לשיקול הזה, והניתוק נעשה. כרגע, מאחר ועברו מספר חודשים מאז הפרידה מהמוצץ, כבר אין טעם לחזור לאחור, ואולי כדאי להציע חפץ חלופי להרגעה לפני השינה (דובי או בובת פרווה, גיבור-על שיישן לצידו, טייפ קטן עם מוסיקה מרגיעה או כל דבר אחר שיכול להקל על רגעי המשבר). חשוב להכיר בקושי והגעגועים למוצץ, לכבד את המאמצים שלו להתגבר, ולהמשיך לתגמל התנהגויות 'בוגרות'. * מוצץ או שמיכה (או שניהם) ממלאים תפקיד מכריע בהתפתחותם של ילדים צעירים, ומהווים "חפץ מעבר" המייצג את נוכחותו המרגיעה של ההורה, גם בהיעדרו. ילדים צעירים מתקשים להיפרד מחפצים מיוחדים אלה, בהיותם נושאים איתם את המשמעות העמוקה והמנחמת. הגמילה, אם כך, חייבת להיות בהסכמה של הילד, ורצוי לא לעשות זאת בצורה שרירותית, העלולה להיחוות כאובדן ממש. תוכלו להגביל את מציצת המוצץ רק לגבולות הבית, אך מעבר לכך לא הייתי ממליצה לדחוק בתהליך. הצורך בחפץ מעבר מתעורר ביתר שאת במצבי משבר, עייפות ופרידה, וככל שהיכולת לווסת מצבים רגשיים אלה מתגברת, כך פוחת הצורך בו. אל דאגה... * בהצלחה ליאת