לינה עם האימא בתקופת גירושין- שאלה

מזה חודש אני ואשתי בתהליכי גירושים, חיים באותו בית ויש לנו ילד בן שנתיים. האוירה מתוחה ביותר ואין בבית תקשורת פרט לעניינים קורקטיים על הילד. כאשר שנינו בבית, האם עבור הילד היא המרכז ורק כשאני איתו לבד- דבר שקורה לא מעט 3 ימים או ערבים בשבוע, אז הוא איתי ומתנהג כרגיל. בנוסף, לאחרונה הפך תוקפני- מרביץ ואף נושך בגן ובבית, מניח שזה קשור לחוויות שגם הוא חווה. שאלתי- האם מזה חודש נותנת לילד לישון בלילה במיטה הזוגית שבחדר השינה, כך שמיטתו בחדר הילדים כבר לא משמשת אותו. אציין שאיני ישן יותר איתה אלא בחדר השני כשהילד קם בבוקר והאם אינו לידו ואני איתו- הוא נכנס לבכי תמרורים ומחפש את האימא - רק אחרי כרבע שעה אני מצליח להרגיעו. האם הדבר נכון או שכדאי להמליץ לה להחזירו אחרי שנרדם לידה לישון בחדר שלו ובמיטה שלו. הערתי לה על כך, אולם אינה מקשיבה לי. הערכתי שזה עונה בעיקר על הצורך שלה ולא שלו. הילד בלי קשר אינו ישן יותר מדי ונרדם מאז ומתמיד בשעה מאוחרת, והיום אף יותר- הוא אינו נרדם לפני עשר וישן שעת צהריים בגן כשעה וחצי מדי יום. (בהנחה שמדווחים לנו אמת) על תשובתך אודה

שלום משה, גם אני סבורה שמקום השינה ה'נכון' של ילדים הוא המיטה שלהם, גם אם במיטה הזוגית של ההורים התפנה מקום. כמו שאתה מציין נכון, ברוב המקרים העברת הילד למיטת ההורה/הורים משרתת את הצורך של ההורה, ואינה נובעת מרציונל חינוכי. למרבה הצער, מה שמתחיל כסוג של פיצוי או נחמה (עבור הילד או ההורה), הופך בהמשך להרגל מעיק, שכדי להיפטר ממנו נדרשים הרבה מאמצים. אם אתם עדיין מסוגלים לקיים תקשורת בונה, תוכל לנסות לשכנע את אשתך לסגת מהנוהג הזה. אני מעודדת אותך להמשיך להתעקש על הטיפול בנך, גם אם הוא מרים קול מחאה. ילדים צעירים עלולים בשלב כלשהו לפתח העדפה לכאורה כלפי אחד ההורים. התעקשות על הילד, מבלי להיעלב או לנסות לשחד אותו, יכולה לעשות לזה סוף, במוקדם או במאוחר. בברכה ליאת