הסתגלות

שלום בני בן השנה נמצא איתי עדיין בבית,רשמתי אותו למסגרת לספטמבר. היום אני חושבת להכניסו למסגרת ולצאת לעבוד אולם במסגרת אחרת שמצאתי מקום פנוי באמצא שנה.(פשרה לכמה חודשים). האם כדאי להרגיל את הילד לשלוש חודשים בלבד, למסגרת אחרת מזו שתיהיה לו בשנה הבאה?

שלום טל, אין ספק שהמצב האופטימלי הוא להכניס ילד למסגרת חינוכית טובה, שנבחרה עבורו בקפידה, תוך שאנו מביאים בחשבון תקופת הסתגלות סבירה, שיכולה (באופן זמני) לעורר קשיים או נסיגה אצל הילד. מאחר ומצבים אופטימליים לא תמיד אפשריים, ויש אילוצים ונסיבות של מציאות, אפשר למצוא פתרונות מסוגים שונים. כך, למשל, אפשר לחפש מטפלת שתהיה איתו בבית (שזה טוב ממסגרת של ילדים רבים) עד ספטמבר. אפשר לשקול גם להשאיר אותו בגן אליו ייכנס עכשיו, כדי לחסוך לו את הקליטה הכפולה. למרות כל האמור כאן, יש גם ילדים שהם מאד 'מסתדרנים' ונוחים, ויכולים לשרוד גם מעברים תכופים בקלות יחסית. אי חושבת שכאן צריך להביא בחשבון את אופיו של הילד שלך, את יכולתו לתקשר עם זרים, את מפלס החרדה שלו, ובהתאם לזה להחליט. בהצלחה ליאת

שלום גם למטפלת בבית יצטרך להסתגל וברצוני דווקא להרגילו למסגרת עם עוד ילדים. לפי הכרותי את הילד כשנמצא עם זרים הוא חברותי עד שאני נעלמת מסביבתו.

שלום טל, אני אם לשני ילדים ובני הצעיר, בן השנה נמצא עימי בבית. במקצועי, אני גננת, ואני יכולה לאמר לך מנסיוני עם ילדים שלעולם אין תשובה אבסולוטית וכי כל החלטה שתקבלי תמיד תהיה אמביוולנטית. לדעתי, הסתגלות של ילד כוללת בתוכה מספר מרכיבים, (זאת אם נצא מנקודת הנחה שהמסגרת מתאימה בקוויה הכלליים לצרכי הילד ולגילו) והעיקריים שבהם הם: 1. הדמויות המטפלות 2. מקום (היכרות עם הסביבה הפיזית, יש בה משהו משמעותי מאד בהפחתת חרדות והקלה על ההסתגלות) 3. סדר יום 4. חוקי המסגרת מכיוון שאין בכוונתך להכניס את הילד אל אותה מסגרת אליה יעבור בעוד מספר חודשים (האם זו לא אפשרות פרקטית? האם המסגרת לא תוכל להתגמש?), אני באופן אישי, הייתי שוקלת לקחת מטפלת. כך ישארו המקום, סדר היום וחוקי המסגרת זהים. עוד אומר כי ישנם ילדים מאד אדפטיביים שהמעברים קלים להם מאד ולא יווצר עבורם קושי רב במעברים מרובים בין מסגרות. אך ישנם גם אלה שהמעברים קשים להם ותקופת ההסתגלות שלהם ארוכה יחסית. אם בנך משתייך ךקבוצה השניה, אזי מעבר של שני מסגרות תוך צספר חודשים, עלול להקשות עליו. מנסיוני, אמהות מכירות את ילדיהן טוב מכולם, ובמעמקי ליבך, את יודעת מה נכון לו. אם כי מעולם לא התנסיתם בנושא זה. ובנימה אישית, אכניס ספקות גם באמירתי האחרונה :) בני הגדול, בן שנתיים וחצי, ביישן מטבעו וכשעברנו דירה והוא נאלץ לעבור מסגרת חששנו מאד. הוא הפתיע אותנו לטובה. הסתגל מהר, אוהב את הגננת והמטפלות, רכש חברים ושמח ללכת לגן גם לאחר חופשות. בני הצעיר, חברותי מאד מטבעו, בן שנה, כפי שכתבתי, ולאחרונה השארתי אותו עם חברה ובנה למספר שעות באופן חד פעמי. את שניהם הוא מכיר ואוהב מאד. להפתעתי, כשחזרתי הסתבר שהיה לו קשה להיפרד ממני. אני מבינה לליבך! אין דרך לדעת מראש מה התשובה הנכונה, אין תשובות נכונות מוחלטוץ והחלטות לא נלקחות בסביבה אופטימלית... בהצלחה שרית