ייעוץ דחוף בבקשה

ייעוץ דחוף בבקשהשלום וברכה, אני אמא ל-3 ילדים בני 9,7,2 ומזה תקופה הנני נתקלת בקשיי התמודדות וחוסר ודאות כיצד להגיב למעשים של בני בן ה-7, הלומד בכיתה א'.אז ככה.. המורה שלו פנתה אליי לפני כחודש על התנהגותו הלא נאותה בכיתה,היא האשימה אותו במעשה שלטענתו לא עשה ובתגובה הוא צעק, בעט בשולחן המורה,בכיסא ובדלת,הוזמנו לשיחה בנוכחות היועצת וסיכמנו שכשהוא ירגיש כועס הוא יצא להרגע. הייתה רגיעה יחסית עד תחילת השבוע בה נתקל בעלי ,במקרה, במחברת קשר ושם ראה כי המורה כתבה שבני אינו מתנהג לפי הכללים וכך גם לאחר יומיים והמכתבים חתומים ע"י בני, בשמי . (כמובן שבמהלך השבוע שאלתי אותו אם יש לי מכתב במחברת קשר והוא ענה שלא וכך גם עשינו לאחר שראינו-שאלנו אותו אם יש משהו שאנחנו צריכים לראות והוא ענה שלא) בתגובה,לאחר הסברים, אסרנו עליו פגישות עם חברים, טלויזיה ומחשב בימים הקרובים,עד שנחליט אחרת.כמובן שהוא בכה והצטער.עוד ביקשנו שהוא יגש למורה ויספר לה שהוא חתם ולא אנחנו ושגם אנחנו נשוחח על כך איתה. כשחזר ביום למחרת שאלתי אם שוחח עם המורה והוא ענה שכן, כשיתקשר בעלי אליה היא אמרה שהוא לא שוחח איתה כלל ושהיא נורא מופתעת ממעשיו וכן גם ביקשנו להפגש איתה בסוף השבוע על מנת לשמוע מקרוב על בני בבה"ס,לאחר מכן שוחחנו איתו שוב על כך שלמרות שכעסנו ודברנו והסברנו יום קודם לכן על המשמעות של השקר הוא חוזר על כך גם יום אחרי וגם מפריע למהלך השיעור בכיתה. איננו יודעים איך להגיב,גם אני וגם בעלי חסרי אונים ולא מקירים דרכים להתמודדות עם מצב כזה, שכן ביתי, בכורתי, לעולם לא שיקרה או הפריעה בכיתה, ילדה מצטיינת בלימודים (גם בני מצטיין בלימודים ומביא ציונים לא פחות טובים) אוליי כאן הבעייה או שאוליי מול בני הקטן שגוזל המון תשומת לב... אפשר יעוץ בבקשה? תודה . סי

שלום סי, כמו שנכתב כאן פעמים רבות בעבר, הילדים שלנו משקרים (ממש כמונו) בכל פעם שהם מאמינים שאמירת האמת תסבך אותם בצרות. אם ניקח לשם דוגמא את האירועים האחרונים, נראה שבנך נמצא במצב של ייאוש: בביה"ס האשימו אותו במשהו שלא עשה, וכשזעם על כך, הוא הואשם בהתנהגות שאינה מכבדת את הכללים. כאשר נשלח אליכם מכתב במחברת הקשר, הוא בחר להימנע מלהביא את הדבר לידיעתכם, אולי מתוך מחשבה שיכעסו עליו ויענישו אותו בחומרה. אם תחשבי על הפעמים בהן את או בעלך (כמו כולנו, בעצם) ניסיתם להתחמק מדו"ח תנועה, מאי-נעימות עם השכן, או מחברה נודניקית בטלפון באמצעות "בלופים" קטנים, ודאי תוכלי להבין את בנך, שניסה להתחמק מעונש ולא סיפר את האמת. עם כל הכבוד לערכים של יושר ומוסר, באופן פרדוכסלי, ככל שתהיו יותר מחמירים ומענישים, הסיכוי שהילד שלכם יספר לכם תמיד את האמת קטן יותר. ילדים שומרים על גילוי לב ופתיחות באווירה תומכת, מכבדת ולא מענישה בחומרה. אחרי הכל, הילד שלכם קטן מאד, והוא מתמודד כרגע עם תחושת בדידות, עצב ואולי גם זעם וייאוש. איני יודעת מה המקור העיקרי להתנהגותו הבעייתית והאגרסיבית, אך נדמה לי שהוא נדחק לעמדה של "אין לי מה להפסיד". בעיני, נכון יהיה להדגיש בפניו שאינכם אוהבים שהוא משקר לכם, ואתם מבטיחים לנהוג בו בהגינות ובמידתיות גם אם יגיעו תלונות מביה"ס. אני מציעה לגייס עמדה יותר מכילה ותומכת, המכירה בקשיים וברגישויות שלו, ולנסות לחפש דרכים לעזור לו, אולי גם בעזרת איש מקצוע. בהצלחה ליאת