מודעות יתר

הי ליאת, אני יודעת שכל האמהות פותחות את פנייתן ב"הילד שלי חכם, מוכשר, מקסים, מפותח לגילו, א-ב-ל...", אז גם אני ביניהן, כי אני חושבת שזה רלוונטי במקרה זה. הבן שלי מנהל שיחות ברמה של ילד בן 5 (לא מגזימה) מבחינת מורכבות (תוכן + תחביר), מאוד ורבלי, עם זכרון יוצא דופן ודמיון מפותח וכללית, הרבה יותר מתקדם מבני גילו המשעממים אותו בדרך כלל. דיברתי איתך בעבר על ביישנות וחוסר בטחון, לא יודעת אם האבחנות שלי נכונות או שאני שופטת אותו מוקדם מדי וביחס לחבריו בגן, הגדולים ממנו בשנה וחצי בערך, אבל ספיח של הבעיה שאולי קשור לעניין ואולי לא, מטריד אותי לא פחות: מודעות יתר. אני מרגישה שחלק מהאותנטיות שצריכה להיות לילד בגילו כדי לאפשר לו להיות חופשי לממש את רצונותיו, לא קיימת אצלו (וכרגיל אני מאשימה אותנו, הוריו). הוא רץ ואומר "אני רץ", הוא צוחק ואומר "אני צוחק", הוא נהנה או שמח ואומר "אני נהנה", "אני שמח". כנ"ל: "אני בוכה", "אני רוצה רק לבכות", "אני רוצה לקחת לו את המשאית", "את מלטפת אותי", "כולם אוכלים עכשיו" וכו'. אשמח אם תוכלי לכוון אותי ולהנחות אותי במה מדובר ואם יש כאן ביטוי של קושי מסויים או פשוט יכולת ביטוי גבוהה. תודה רבה רבה.

שלום רב, ילדים בשלבי רכישת השפה המוקדמים 'מת?רגלים' בלי סוף את המיומנות החדשה, תוך שהם חוזרים שוב ושוב על דברי המבוגרים, ואח"כ יוצרים בעצמם את המשפטים הראשונים, בני שתיים שלוש מילים ("אני שמח"; "אני רץ"; "אני עולה בסולם"). זו אינה מודעות עצמית אלא "ניסוי כלים", הנעשה בהנאה גדולה בגיל של בנך. עודדי אותו להמשיך ולתקשר איתך, והגיבי בשמחה לניסיונותיו להרחיב את אוצר המילים שלו. בברכה ליאת