הכיתה שלי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

27/02/2011 | 20:23 | מאת: שושי

שלום לך, אני מחנכת כיתה י והחלטתי לכתוב לך כי אני מתלבטת מאוד וחסרה לי היוועצות עם פסיכולוג קליני (שדרך אגב לא קיים בבית סיפרינו והיועצת נמצאת בשמירת הריון): בכיתה שלי פנתה אליי תלמידה שסיפרה לי כי מס' תלמידות מכיתתה מבזות אותה בשיעורים, מעליבות אותה ומקללות אותה. שוחחתי ארוכות עם הבנות שסיפרו לי שהתלמידה נוהגת להרגיז אותן ולקלל ואז כשהן מגיבות זה יוצא בדרך לא נעימה. ברור לי שלתלמידה חסרות כישורים חברתיים שכן ההורים סיפרו לי שלביתם יש בעיה כזו והיא מוכרת להם. כיצד עליי להתייחס לתלמידה הזו ואיזו תוכנית התערבות את מציעה לי לנקוט מול הבנות ומול הכיתה עצמה שלא נקפה אצבע בעיניין. ערכתי כבר שיחות בכיתה בעיניין הכיתה האידאלית בעיניהם, וכיצד הם רואים את הקשרים החברתיים שקיימים בכיתה. במקביל הפניתי את התלמידה לפסיכולוגית קלינית להעלאת הדימוי העצמי שלה והערכתה העצמית וכן ללמידת כישורים חברתיים. אחת התלמידות הפוגעות סיפרה לי כי אין לה בעיה עם התלמידה הנפגעת, אך כאשר היא מרגיזה אותה זה יכול להגיע למצב של אלימות נגדה. האם עליי לשלוח גם את זאת לטיפול על חוסר שליטה בכעסים ובדחפים? או אולי צריך לשוחח על כך בכיתה באופן כללי ולהוציא מהם דרכי פתרונות להתמודדות? אנא עזרי לי בדחיפות אני אובדת עיצות....לתגובתך המהירה אודה.

לקריאה נוספת והעמקה
28/02/2011 | 16:13 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום שושי, הפנייה שלך גרמה לי לסוג של קורת רוח, כי היא הזכירה לי קצת פניות דומות של אימהות, המרגישות צורך להגן על אחד מילדיהן מפני הצקות או גילויי אלימות מצדו של אח אחר. כיתה י' זה כבר לא ילדים, ונדמה לי שצריך להיזהר מלשפוט מי כאן ה'טובים' או ה'רעים', מי ה'בעייתי' ומי רק ה'מגיב'. אני מציעה לזרוק את כולם לאותה סירה, ולפעול להפחתת גילויי אלימות ופגיעה באשר הם. זה בכלל לא מעניין מי התחיל ומדוע, אלא רק איך מטפלים בקונפליקט, איך מגיבים במקרה של פגיעה, ומה ניתן לעשות כדי לא להסלים מצבים רגישים עד לקיצוניות. לפעמים יש אקלים כיתתי סוער, וחשוב לנסות ולהבין מה המקור לזה. ככלל, עוצמות הפגיעה והעלבון גבוהות יותר ככל שגוברת הנטייה לפרש מצבים באופן שלילי. אפשר לעבוד ולתרגל את הילדים בזיהוי מצבים "מועדים לפורענות", במתן פירושים שונים לסיטואציה נתונה, ובקריאת רמזים של הסלמה כדי לעצור אותה בזמן. עם כל הכבוד לפסיכולוגים קליניים (ויש כבוד :-)), הם לא מייצרים פיתרונות קסם, ולפעמים עדיף להרגיע את הרוחות בלי להכריז על אף אחד כ'זקוק לטיפול'. יש לך אתגר לא פשוט, אך מרתק ואפשרי. בהצלחה, ואת מוזמנת לעדכן ליאת

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים