מתי וכיצד להסביר לילד שבן משפחה בעל פיגור?

שלום, בני בן 3.5, דודו בן ה 22 עם ת.ד ופיגור קל. כיום בני עדין לא מבחין בחריגות אם כי מידי פעם פונה אליו בהערות כמו תשים חגורה, תזהר בכביש (בדרך כלל לא נותן הוראות כאלה למבוגרים, וככל הנראה שמדובר בחיקוי ההתנהגות שלנו כלפי הדוד). השאלה היא מתי להסביר לו שדודו מיוחד ולא כמו שאר האנשים בגילו ואם כן איך? עד כה האמנו שאין צורך לספר וביום שיעלו שאלות נענה. לאחרונה עולות בנו מחשבות, לאור העובדה כי הדוד בעל פיגור,קריאת מציאות לקויה, קושי במובחנות בין מגע ראוי למגע שאיננו ראוי אנו חוששים כי העדר מידע זה יכול לפגוע בו בצורה זו או אחרת. מה דעתך?

שלום דפנה, ילדים ערים לחריגויות מוקדם מכפי שאנחנו משערים, ויכול להיות שקיימת בו כבר עתה מידה של מודעות, גם אם בוסר, לכך שיש לו דוד מיוחד ושונה. העובדה שהוא פונה אליו אחרת, גם אם זה התחיל כחיקוי, מעידה על סוג של דאגה או חמלה כלפי מי שזקוק להשגחה, בכביש למשל. אני סבורה שיש להמתין לשאלות, ולתת עליהן מענה ענייני. עד אז, אפשר לטפטף מידע מפעם לפעם, ואמירות כמו "שחר הוא קצת מבוגר וקצת ילד, ולפעמים הוא צריך עזרה" או "לשחר צריך להסביר לפעמים שוב" או "אנחנו אוהבים את שחר גם אם הוא קצת שונה ולא כמו כולם". אם אתם חוששים שהדוד יכול לפגוע בדרך כלשהי בילד (כמובן שללא זדון) אל תשאירו אותם יחד לזמן ממושך ללא השגחה, בעיקר כדי שהילד לא יחווה משהו שיקשור בטעות את תסמונת דאון למסוכנות. בברכה ליאת