גיל שנתיים

ליאת שלום, ביתי הבכורה חגגה לפני מספר ימים שנתיים. הילדה שלי חייכנית, מלאה ביטחון, מאד ורבלית וחברותית. אנחנו קשורות אחת לשנייה מאד. בתקוםה האחרונה התחילו ניצני גיל שנתיים שבאים לידי ביטוי בסרבנות כלפי כל דבר (הרבה פעמים אני שואלת את אותה שאלה כמה פעמים כי אני בטוחה שלא התכוונה לומר לא - היא לא מאפשרת לי לסיים משפט ועונה בשלילה) בנוסף, היא צועקת המון (ככל הנראה מתרגזת שאני לא ממש נכנעת לה. יש לי כמה שאלות: איך להתמודד עם הצעקות שלה? (אני לא מצליחה להתעלם מהם מאחר שאלו מסמנות לדעתי מצוקה כלשהי, גם אם מדובר בתסכול רגעי אני לא רוצה/ יכולה להתעלם ממנו) כיצד לעבור את הגיל באופן כללי בשלום כך שהילדה תצמח ממנו ותמשיך להיות אותה ילדה חייכנית ומלאת ביטחון אודה על תשובתך גאיה

שלום גאיה, ברכות ליום ההולדת, וברוכים הבאים אל תקופת המרד הגדול הראשון. כמו שודאי כבר קראת, שנת החיים השלישית מתאפיינת במאבקים על זהות, עצמאות ונפרדות, המלווים בתסכול גדול של הילד על רקע העובדה שהוא עדיין תלותי ונזקק. אני ממליצה לך מאד לקרוא הרבה ככל שתוכלי על גיל זה (יש שפע מאמרים ברשת, ובכלל), זאת, כדי שתוכלי לעמוד מול סצינות הזעם מבלי להיבהל ומבלי לחוש אשמה או מצוקה. ואשר לצעקות - ילדים צועקים בתגובה לתסכול, זעם, אכזבה וייאוש, שלא מצאו עדיין אפיק ביטוי חלופי, מעודן יותר. במפתיע, הילדים מגלים שבלי שתכננו זאת בכלל, הצעקות מביאות איתן יופי של תוצאות: המבוגרים נורא מתרשמים ונבהלים מהצעקות, ובאופן בלתי צפוי מאפשרים כל מיני דברים שעד עכשיו היו אסורים. הילדים מגלים שבאמצעות הצעקות אפשר עכשיו להשיג כל מיני דברים, להשפיע על התנהגות ההורים, ולשנות את המציאות. לכן, כדי שהצעקות יפחתו או יצטמצמו למינימום, חשוב 'לנקות' את כל ההטבות הנלוות להן. אם את מרגישה שבתך צועקת בתגובה למצב מצוקה (תסכול אכן יוצר מצוקה אצל הילד), טפלי במצוקה, מבלי להיענות לדרישה לא הגיונית או לא מתאימה. תוכלי לומר לה כמה את מצטערת בשבילה, תוכלי לחבק, תוכלי להציע הסחת דעת או כל נחמה אחרת, אך מבלי לוותר או 'לסלק' את גורם התסכול הראשוני שעורר את הזעם. כמובן שבתקופה רגישה זו, חשוב להבחין בעזרת שכל ישר ואינטואיציות בריאות, על מה שווה להתעקש ועל מה לא שווה להתעמת, אך את זאת רצוי לעשות לפני שמתחילה המהומה, ובטח לא בתגובה לצרחות. בהצלחה ליאת