דיכאון או חרדה

שלום, בני בן ה 16 תלמיד יא, עד לפני שנתיים היה תלמיד מצטיין בכיתה, שכל המורים רק דיברו כמה שהוא ילד מוצלח ותלמיד טוב. ואז לפני כשנה התחילו איתו בעיות. כך למשל, הוא התכונן לבחינה ואז כנראה הרגיש שהוא לא מספיק מוכן והחליט לא לקום בבוקר לבחינה. כך זה נמשך מבחינה לבחינה, התחיל להחסיר הרבה בבית ספר, עד שהפסיק ללכת לבית ספר כלל. באותו זמן גם איבד קשר עם חברים בבית ספר וכל היום היה יושב בבית ומשחק במשחקי מחשב. בבדיקות דם גילינו שיש לו חוסר B12 וברזל - קיבל ויטמינים וחשבנו אולי זה תרם למצבו, היום זה התאזן. למרות הכל בבית ספר התחשבו בו ונתנו לו לגשת לבחינות בגרות בקיץ והוא אכן התכונן לבחינות, למד קשה והצליח. אך אז בתחילת השנה כשחשבנו שהכל יהיה בסדר, יום הראשון הוא עוד קם לבית ספר, - וזהו. פשוט הפסיק ללכת לבית ספר. יש לציין שכשנה הוא סובל מפצעי בגרות, וייתכן שזה קשור למצבו , הוא כל הזמן טוען שהוא מכוער, למרות שאין זה נכון. מזה כ 3 חדשים הוא מקבל רקוטאן לפצעים. ניסינו לקחת אותו לפסיכולוגים, אך הוא לא ממש שיתף פעולה, ניסינו לנתקו מהמחשב - ללא הצלחה. אז לקחנו אותו לפסיכיאטרית, שקבעה אחרי שעת שיחה כי הילד סובל מדכאון ממושך ורשמה לו תרופה מסוג פרוזאק. מזה כחודש הוא לוקח את התרופה, אך אין שום שינוי במצבו. הוא שבועיים אחרונים כלל לא יצא מהבית. לפני מספר ימים החלטי לקחת אותו כמעט בכח למסעדה (שהיתה מלאה באנשים). במסעדה הילד נהיה ממש חיוור, ידיים שלו היו רועדות, העיניים שלו ממש היו מוזרות. הוא רץ מספר פעמים לשירותים, כנראה להסתכל במראה. ואז הוא התחיל פתאום לבכות בשקט.למען האמת עוד אף פעם לא ראיתי אותו במצב הזה. הוא לא מוכן להסביר מה קורה לו. אני לא בטוח שהוא גם מבין. הוא גם לא רצה לאכול כלום. בכלל לאחרונה הוא מאוד רזה ונראה כמו מקל. הוא ישן בשעות מאוד מוזרות, ער עד מאוחר בלילה. אך למחרת הוא היה בסדר גמור, לקחתי אותו לסבא, רצה להכין עוגה, היה מרוצה ועם מצב רוח וגם אכל בסדר. ושוב יש לי חשד שהוא לא הולך לבית ספר מאותה סיבה - אולי הוא נכנס למצב כזה של לחץ ולכן הוא נמנע מלעשות זאת. יש לציין גם שיש לו פחדים נוספים - הוא מפחד מאוד מבדיקת דם, לפעמים מחוויר מאוד תוך כדי בדיקה ומתחיל לרעוד. בבריכה כשהיה הולך היה מתבייש להוריד חולצה ועוד. אני דוקה הרבה פעמים רואה אותו שהוא צוחק ומרוצה - האם זה לא אומר שאבחנת דכאון לא בהכרח נכונה? אני רוצה להוסיף , שאנחנו הורים גרושים, ולמרות שהוא גר עם אחות גדולה בשנה, הם ביחסים מאוד לא טובים. מה לעשות עם הילד, כי מצבו מתדרדר ואני מפחד שהטיפול שהוא מקבל אינו מתאים לו? אני רוצה להוסיף שפסיכולוג אחר , שהוא הספיק לראות אותו 2 פגישות עד שהפסיק ללכת אליו התרשם שיש לו חרדה. לי אישית יש הרגשה שיש לו חרדות שונות ואולי הדיכאון שאיבחנה הפסיכיאטרית הוא רק תוצאה של חרדות שלו ועל כן צריך לטפל בחרדה ולא דיכאון. האם הגיוני שאני צודק? תודה

שלום דני, הטיפול שבנך מקבל אמור לכסות גם מקרים של חרדה, והוא מתחיל להיות יעיל כחודש לאחר תחילת הטיפול. במקרים עקשניים אפשר להעלות את המינון, אך רק הרופא המטפל רשאי להחליט על כך. עוד חשוב לציין בהקשר זה, שטיפול תרופתי בשילוב של טיפול שיחתי (פסיכולוגי) יעיל יותר מכל אחד מהם לבדו. לתחושתי, יש טעם להתעקש על טיפול, ולא לסמוך רק על התרופה. גם אם קיימת התנגדות ראשונית אצלו, שווה להתעקש (אולי לעשות סוג של הסכם מראש) על תקופת ניסיון העולה על שתי פגישות. בהצלחה ליאת