בת 17, בעיות בבצפר

שלום =] אני משתמשת בשם בדוי... אני תלמידה בת 17, תלמידה טובה, מבחינת חברים אין בעיות... הבעיה שלי עם המורה. אני לא יודעת עד כמה זה קשור לפה, לא מצאתי פורום אחר. יש לי מורה (זכר) שאני רואה אותו בערך 7 שעות בשבוע... אני לא יודעת אם להגיד שנדלקתי עליו או שאני פשוט אוהבת את הקשר איתו... אבל זה לא יוצא מהראש. אני לא בנאדם שדורש תשומת לב, ההיפך - אני ביישנית ואני לא אוהבת שמתייחסים אלי הרבה, ובגלל זה זה מוזר לי... אני כל הזמן מחכה שהוא ידבר איתי או שהוא יגיד לי משהו, כדי לקבל התייחסות כלשהי, ממישהו. בדרך כלל מורים לא מתייחסים אלי יותר מידיי, אבל השנה אני מרגישה (מתחילת השנה שזה שונה) אצלו. אני לא יודעת אם נדלקתי עליו או לא... אני רק יודעת שכל הזמן אני חושבת על זה, לא רק במצבים זוגיים (כמעט ובכלל לא) אלא מצבים של פשוט... להיות ביחד. יש לי חברים ומשפחה (הורים גרושים) ואני לא באמת מרגישה חשובה.. כלומר אני רואה טוב מאד איך החיים של כולם (אולי חוץ משל אמא) ימשיכו בלעדי. אף פעם לא העניקו לי יותר מידיי תשומת לב, ואולי זאת הסיבה שכשמתייחסים אלי קצת - אני נשענת על זה. רציתי לדעת מה אפשר לעשות, אם אפשר לעשות, כי כמובן ששום דבר ממה שרשמתי פה אני לא אספר לא למשפחה, לא למורה כלשהו או לחברים... חשוב לי לציין שאני ממש לא בנאדם פתוח, אני לא נחשפת יותר מידי לאנשים. הפרידה של ההורים שלי היתה כשהייתי יחסית קטנה.. אבא שלי התחתן שוב ואני ממש לא אוהבת את המשפחה החדשה שהקים (אשתו) יש לי 3 אחים קטנים ממנו שאני מאד אוהבת... אבל קשה לי להגדיר אותם בתור אחים שלי, בכל מקרה מהילדים אני הכי גדולה במשפחה, ואין ממש התעסקות סביבי אלא סביב אנשים אחרים... ברור לי שהמשפחה שלי אוהבת אותי.. אבל אני לא מרגישה מספיק טוב איתה, זה לא שאני לא אוהבת אותם.. זה פשוט ששאני לא פתוחה עם אף אחד כולל ההורים שלי, ואני לא יודעת אם זה היה עם מישהו אחר זה היה משתנה, אבל זה שאני אדם סגור מאד מקשה עלי בחיים בכלל... קשה לראות עלי בעיות אם מסתכלים מבחוץ, אבל על עצמי אני חושבת שאני אדם מאד בעייתי, מתוסבך.. קשה לי אפילו להסביר למה. אני כל הזמן חושבת על חיים במשפחה אחרת, אם הייתי שונה או לא. אני יודעת שקצת חפרתי, אבל זה באמת פריקה בשבילי כי אני לא מדברת על כאלה דברים עם חברים או משפחה (כמו שציינתי חח). אני חושבת שהבעיה שלי.. היא שפשוט אנשים לא מתעניינים בי, כולל משפחה כולל חברים כולל כולם. הם שואלים מה נשמע, אבל לא כדי לקבל תשובה.. הם שואלים איך הולך בבצפר כדי להגיד וואו יפה תלמידה טובה. כי זה מה שאני בעינייהם תלמידה טובה, בזה אני ידועה ומעבר לזה זה לא משנה. ואוו את רוצה להיות רופאה שתגדלי איזה יופי, ופה זה נגמר. הוא (המורה) רואה דברים מעבר, הוא מדבר איתי, הוא מתייחס אלי... אני לא חושבת שאנשים מתייחסים אלי ככה. סליחה אם זה היה מממש ארוך, זאת פשוט פריקה כמו שציינתי :]

שלום מיכל, זה בסדר גמור לפרוק כאן את מחשבותייך ורגשותייך. את נמצאת בגיל של סערות רגשיות, המביאות איתן לפעמים דכדוך, ייאוש, תחושות חוסר ערך וחוסר תקווה. ההיסטוריה הפרטית שלך בוודאי לא מוסיפה, ועלולה לערער את המצב אף יותר. נוכחותו של מורה אדיב, מתעניין ומתחשב מעוררת אצלך (אולי) תחושות ישנות של הזדקקות, אותן למדת להשתיק במהלך השנים. אני רוצה להאמין שעם הזמן תוכלי למצוא לך בן זוג אמיתי, בן גילך, שיוכל להחזיר לך את האהבה וההתייחסות להם את ראויה. יש נערות שזה קורה להן כבר בתיכון, ויש כאלה שלוקח להן קצת יותר זמן. אין לי ספק שתצליחי בסופו של דבר למצוא את הדברים שייטיבו איתך, ויאפשרו לך לבנות לעצמך חיים מספקים ומשמעותיים בדרכך. שולחת לך תקווה וכוח ליאת