בן 3- התמודדות עם הקנטות

בגן שעשועים ילדים בוגרים ממנו הקניטו אותו. שאלו לשמו, הוא ענה ואז שילבו את שמו עם חרוז מעליב. בני בא אלי בבכי ואמר לי שהם אומרים לו מילים לא יפות. אמרתי לו להתעלם...ללכת מסביב, ראיתי שהוא שב אליהם ואמר להם שהחתול על החולצה שלו יטרוף אותם.... זה מעלה אצלי סוגיה- אילו כלים אני יכולה לתת לו להתמודדות. לא אהבתי איך שאני הגבתי ושמחתי על הפתרון שלו. אני שואלת מאחר ויש לו נטייה לבכות מיד גם כאשר ילדים אחרים בגילו אומרים לו משהו, או מרביצים לו הוא לא מגיב ישר מתחיל לבכות. עלי להודות שאני הנחתי אותו להחזיר שמרביצים לו- יש רק ילד אחד בגן שמרביץ לו ורק לו בגן לדבריי הגננת הוא תפס את בני בחולשתו ואותו ילד לא מעז על אחרים.... תודה

שלום מינה, ילד בן שלוש עדיין זקוק להשגחתך והגנתך גם בגן המשחקים, וגם כשמדובר בילדים בני גילו. כאשר את מנחה אותו להחזיר כשמרביצים לו, את למעשה מניחה יסודות בעייתיים לניהול קונפליקט, ומגבירה את הסיכוי למעורבותו בתקריות אלימות. זכרי שחוסן אמיתי אינו נשען על כוח הזרוע, אלא על הסתמכות עצמית, יעילות חברתית ובינאישית, ונכונות לוותר ולנהוג איפוק. הנטייה לבכות היא אסטרטגייה לגיוס המבוגרים במהירות, ואני מניחה שאותך זה אכן מפעיל. בעיני, נהגת מצויין כשאפשרת לו למצוא את הפיתרון בכוחות עצמו. הרעיון של החתול מהחולצה משקף חשיבה ילדית-מאגית, המעניקה לאובייקטים תמימים או דמיוניים כוח, וכך מסייעת בהתמודדות עם הפחד ועם תחושות חוסר אונים. זו אסטרטגיה התואמת את גילו, ובעיני היא עדיפה עשרת מונים על כוח הזרוע. בברכה ליאת

למה בעצם עלולות להיות לו בעיות בניהול קונפליקטים? הרי אני מנחה אותו להחזיר רק שפוגעים בו, בעצם האם הוא יכול להבין את זה ולא לעשות הכללה? עלי לציין סה"כ בסופר של דבר זה גם לא ממש מצליח כי הוא לא מחזיר....וגם עונה לי שבגן אסור להרביץ (ואני לא ממשיכה באותו משפט לסתור את זה...). בגדול מה שאת אומרת זה לתת לו למצוא פתרונות בעצמו, האם אני יכולה גם להציע לו פתרון אחרי שהוא מציע? ואם כן מה אני יכולה להציע לו? תודה