פחד מחיות

שלום.. 1.בני בן 6 מפחד להתקרב או ללטף חיות כמו חתולים ,ארנבים... הוא כך מילדותו האם זה אומר משהו? יש להדגיש שהוא ילד חכם בריא ומבין עניין ,אך בכל פעם שנוסעים לגן חיות או נתקלים בחתול אצל חברים הוא משתגע אפילו לא רוצה להיות איתו באותו חדר ,חברים שלו התחילו לצחוק עליו על זה ,מה אפשר לעשות? ותודה 2.בני בכיתה א' עם מורה קשה ורצינית שכמעט אין לה רגש,הוא והרבה ילדים התחילו לא לאהוב כיתה א' אפילו אמר לי היא לא אוהבת את הילדים,דיברנו עם היועצת והיא התחילה לטפל בעניי ע"י שיעורי גיבוש וכל מיני הדרכות למורה,הדבר שמדאיג אותי שהתנהגותו השתנתה בבית גם כן ,הוא מתעצבן מהר הראקציה ששלו חדשה מתחיל לזרוק לעשות בלגן וזה לא היה קודם,אני מנסה לדבר איתו על מה מפריע לו באותו רגע והוא מסרב ולא רוצה לדבר איתי...זה לא היה קודם האם זה קשור לכיתה א'? האם זה קשור לגיל 6 בכלל?

שלום סאם, אם תסכימי לא לגלות לאיש, אספר לך שגם אני לא מתה על חתולים או מכרסמים, לא מלטפת אותם, ולא מתלהבת לשהות איתם באותו חדר. אף פעם לא טרחתי לחשוב מה זה אומר עלי, חוץ מזה שאני כנראה טיפוס של כלבים (יש מן חלוקה כזו, לאנשי חתולים ואנשי כלבים)... ואם בכל זאת נישאר רציניים, אציין שילדים רבים פוחדים בשנות ילדותם מבעלי חיים ספציפיים (או מכולם) ופחד זה הוא ברוב המקרים נרכש. אפשר, כמובן, לטפל בזה באמצעות טכניקות טיפול קוגניטיביות-התנהגותיות, או לחכות שהפחדים יתמתנו עם הגיל או ייעלמו כליל. אשר למורה, אוכל לומר שבעיני מורה טוב הוא לאו דווקא מורה 'אוהב' או מלטף. מורים ואנשי חינוך אמורים לעשות את מלאכתם במסירות ובמקצועיות, ולהשאיר לנו, ההורים, לספק לילדים את גילויי החיבה, החמימות והרגש. לצד האהבה והחום שאנו רוצים וצריכים להעניק לילדינו, אנו מחוייבים גם לחינוכם (גם את זה המורים לא יעשו במקומנו), ובתוך כך גם ללמדם להתנהג עפ"י כללי התנהגות אלמנטריים, שאינם פוגעניים כלפי אדם או רכוש. לכן, אני ממליצה לך מאד לא לערבב את שני העניינים: אם את סבורה שבנך חש מצוקה או מתקשה בבית הספר, טפלי בכך ותני לו את מלוא התמיכה והעזרה, ועם זאת, עם כל ההבנה למצוקתו, אין להרשות לו להשתולל ולחצות גבולות, ויש לטפל בזה באופן ענייני ועקבי, כמו בכל התנהגות תוקפנית אחרת. בברכה ליאת