פחדים בילד בן 3.5-קצת ארוך אבל ממש חייבת עזרה

שלום רב, שמי לילך. יש לי ילד מקסים בן 3 וחצי ותינוקת מתוקה בת חצי שנה. פנייתי זו היא בנוגע לבני הבכור. אקדים קצת ואומר שהוא ילד חכם ונבון, עקשן מאוד ומניפולטיבי. בנוסף, הוא ילד די פחדן. פוחד מליצנים, מבובות אדם גדולות, מבע"ח, ממתקנים שמתאימים לגיל שנתיים ומעלה כמו קרוסלה ממונעת של מטוסים שעולים ויורדים ולעיתים גם מצעצועים מסויימים כמו חיפושית מהלכת וכד'. בשבועיים האחרונים נוספו לפחדים הללו דבר נוסף. בעיקר בבית, הוא פוחד להיות בלעדיי בחדר אחר; לדוגמא, אם אני מחתלת את הקטנה הוא רודף אחרי לחדר בזמן שפועלת בטלויזיה תכנית שהוא אוהב ובד"כ לא מוכן להפסיד, או שאם אני יושבת עם התינוקת בסלון ומבקשת ממנו להביא לי מוצץ שלה מהחדר, הוא לא מוכן ומבקש שאבוא איתו. וגם בלי קשר לתינוקת (אם רצית לקשור את זה)- אם אני ניגשת לבשל הוא לוקח פאזל ומתיישב איתו ליד המטבח. כל הדברים שציינתי לא היו לפני שכל זה החל. לפני כן הוא היה ילד עצמאי ובוגר. כל אלו ועוד, נלווים לפחד הכי משמעותי שרציתי לדבר עליו והוא: בשבועיים האחרונים, כשהוא הולך לישון, אני או בעלי מספרים לו סיפור ומברכים בלילה טוב. לאחר מכן הוא לא מוכן שנעזוב את החדר בשום אופן עד שהוא נרדם. הוא דורש "שנישאר לשמור עליו". עד לפני שזה התחיל הוא היה ילד שרק אומרים לו לילה טוב והוא מרדים את עצמו לבד תוך כרבע שעה. לפעמים הוא היה נוהג לקרוא לי או לבעלי מס' פעמים ולבקש מים או סתם להגיד לנו עוד משהו (גם את זה נהגתי "לחתוך" מהר). אין לו בחדר טלויזיה, אך הוא לוקח מוצץ (בלילה בלבד) ומחבק דובי רך ונעים. ניסיתי להתמודד עם העניין הזה בכמה דרכים; בהתחלה ניסיתי להתעקש ולא להסכים להישאר בחדר בזמן ההירדמות. אמרתי לו שאני לא יכולה ושיש לי דברים לעשות והסברתי לו שאני שומרת עליו חזק חזק בלב – זה לא עניין אותו וגרר התעקשות יותר גדולה מצידו המלווה בצרחות ובכי ובסוף גם ירידה מהמיטה. במקרה הזה הוא "ניצח" ונאלצתי להישאר בחדר עד שהוא נרדם. כשראיתי שזה לא עובד החלטתי "לכבד" את הפחד ולהישאר בחדר בזמן ההירדמות, כמה ימים שזה יקח, עד שזה יעבור. חשבתי שאולי יש משהו בחדר שמפחיד אותו, הוצאתי את היונה שהייתה תלויה על המנורה, החלפתי סדין עם ציורי כלבים וכו'. בעלי הביא לו תמונה שלנו מהחתונה שתשמור עליו, קניתי לו ציפור מיוחדת שאפילו המוכרת בחנות אמרה לו שהיא שומרת על ילדים בלילה. כלום לא עזר. בשלושת הימים האחרונים נשארתי בטווח ראיה שלו אך לא בתוך החדר. זה היה בסדר מצידו. לפחדים הנ"ל אני חושבת שקדם אירוע שאולי גרם לו לטראומה; דיברתי עם אחי (רפי) וחברתו (שני) באינטרנט, עם מצלמה, בתוכנת "סקייפ". אח של שני (מאור) הצטרף לשיחה ופתאום ראינו את מאור מתחפש – יש בתוכנה כל מיני אפקטים של הוספת שפם או כובע וכד'. בני נכנס להיסטריה רצינית מזה תוך צרחות אימה. כמובן שמיד סגרתי את החלון במחשב אך נראה לי שהאירוע נחרט עמוק במוחו. אני אומרת את זה כי כשניסיתי לשאול אותו מה מפחיד אותו הוא ענה: "מאור מתחפש". אני עונה לו שאין יותר מאור וזרקנו אותו לפח (במחשב). בנוסף הוא משחק במחשב הרבה פחות ממה שהיה קודם. אודה לעצתך איך להמשיך מפה היות והפחד שלי הוא שאם אמשיך להיות לידו כשהוא נרדם זה יהפוך להרגל ואז גם כשהפחד יעבור, אם הוא יעבור, ההרגל יישאר. זה מאוד מפריע לי בגלל העובדה שמעולם לא הייתה לו בעיה להירדם וזאת מגיל ינקות! בנוסף מה לעשות עם העובדה שהוא לא מסוגל לשהות לבד בחדר שאני לא נמצאת בו. אציין שמחוץ לבית הבעיה הזו לא קיימת (דוגמת גן השעשועים – שם הוא משחק לבד עם חברים ואני יושבת בצד). תודה מראש, לילך מנטש [email protected] טל': 050-8651180 הפנייה נכתבה בגוף ראשון אך הכוונה ברוב המקרים היא "אני ובעלי".

שלום לילך, הופעת הפחדים בגיל הרך מעידה בדר"כ על התפתחות קוגניטיבית ורגשית תקינה, על התפתחותו של הדמיון, ואפילו על קיומו של שיקול דעת! פחדים נורמטיביים כגון אלה חולפים ברוב המקרים בעצמם, בעיקר כאשר ההתייחסות של הסביבה אוהדת ועניינית. נוכחותו המנחמת והמרגיעה של ההורה ע"י מיטת הילד אינה בהכרח מניחה את היסודות להרגל רע. כדי שזה לא יגלוש לשם, חשוב לסיים את טקס ההשכבה הרגיל (שיר, סיפר, נשיקה וחיבוק), ואחריו - גם אם את נשארת בקרבתו בחדר - לא לקיים כל אינטראקציה עם הילד. אפשר לשבת בשקט לצידו, לקפל כביסה או לקרוא משהו עם אור קטן. כך אנחנו מצמצמים למינימום את ה"רווחים המשניים" מהפחד, ולא הופכים אותו הזדמנות לבילוי משפחתי משעשע או מעורר. ובעניין הטראומה שעוררה התחפושת של מאור - ילדים בגילו של בנך עדיין לא רכשו את מה שפסיכולוגים מכנים 'קביעות אובייקט'. הם עדיין לא מבינים שמאור נשאר מאור גם אם פניו משתנים. מסיבה זו, ילדים רבים ממררים בבכי בחג פורים, כאשר כל האנשים המוכרים משתנים פתאום או מסתתרים מאחורי איפור/מסיכה/פאה/זקן/שפם. תוכלי לנסות ולרכך את הפחד בדרך של הקהייה איטית וזהירה. אפשר לארגן בחדר ארגז תחפושות ידידותי, עם חפצים ואביזרים לא מאיימים, איתם יוכל לשחק בעצמו ולהרגיש מידה של שליטה על השינוי. תני לו להלביש בתחפושת את הדובי המוכר, ולהדגיש שזו "אותה הגברת בשינוי אדרת". לפעמים זה קצת עוזר. אשמח לשמוע עדכונים... בהצלחה ליאת

ליאת שלום. ראשית אני מודה לך מאוד על תגובתך. לגבי ההשכבה אנחנו אכן יושבים ליד החדר, כשהוא רואה אותנו ולא מדברים איתו עד שהוא נרדם. לפעמים הוא מתעורר באמצע הלילה וכשהוא לא רואה אותנו הוא בא אלי למיטה. אני לא מרשה את זה ולכן אני או בעלי הולכים לישון לידו - אבל גם לזה אני פוחדת שהוא יתרגל. אתמול קניתי לו מסיכות פנים בדמויות של חיות והוא מאוד אהב אותן. השתעשענו איתן וכדבריך, הדגשתי שמאחורי המסיכה זה הוא או אני ואנחנו רק מתחפשים לחיות. הוא קיבל את זה באהבה ואפילו חזר אחרי ואמר שלא מפחיד להתחפש. ציינת שהפחדים חולפים ברוב המקרים מעצמם אבל לצערי אני לא רואה את באופק... מקווה שזה אכן יקרה מתישהו. תודה רבה, לילך.