פחד מתמשך מחושך

בני בן 9+. לפני כ- 3 שנים חווה פחד קיצוני כששהה בחדר ללא חלונות בעת הפסקת חשמל (היסטריה, צרחות). מאז ועד היום מפחד מחושך, מלהיות לבד בחדר/בקומה בבית. בדר"כ ישן רצוף בלילות וגם אם מתעורר חוזר לישון עצמאית. בשנה האחרונה תגובותיו לפחד השתנו: הוא מספר שהוא מפחד מהחושך (הבנה של המצב) בניגוד להכחשה עד כה, אולם לפחד יש גם ביטוי פיזי. בעת הפסקת חשמל בבית של חבר הוא התיישב על ספה וטען שהרגליים רועדות לו ושאינו יכול לקום. לאחר שיחה עימי (כ- 20 דקות) חזר לשיגרה. שאלתי היא האם יש מקום לאבחון מקצועי או שמא להמשיך לתת לו תמיכה רגשית כהורים + הקראת ספרים בנושא למשל? בעלי ואני חלוקים בדעה מה לעשות ובעיקר לא רוצים שמצב הפחד יתקבע. תודה מראש.

שלום תמר, התגובה שתיארת יכולה ליפול לקטגוריה של הפוביות הספציפיות, המתעוררות לעיתים בעקבות אירוע טראומטי מזוהה. השאלה אם לטפל בכך או לא, תלויה במידה רבה במידה בה הפחד הפובי מפריע לתפקוד השוטף בחיי היומיום. אחד ה"יתרונות" של הפוביה, הוא עצם היותה ייחודית לאובייקט ספציפי אחד. לפעמים אפשר לחיות עם זה, ולפעמים זה מקשה מאד. בעיני, שווה לטפל בזה, או לפחות לעשות מאמצים בבית, לעזור לו להילחם בפחד. אפשר לעשות זאת בדרך של הקהייה הדרגתית (כיבוי האור באופן רצוני למשכי זמן קצרים, כדי להקהות בהדרגה את עוצמת התגובה שלו, או לכסות את העיניים כך שיוכל להסיר את הכיסוי בעצמו, ואז להאריך לאט לאט את זמן החושך). סוג כזה של טיפול חייב להיעשות במנות קטנות מאד, בהסכמה של הילד, ומתוך נכונות אמיתית להתגבר על מפלצת החושך. חלק חשוב מתהליך זה הוא מערך של תגמולים ופרסים הניתנים לאחר כל הצלחה, גם אם היא צנועה מאד. דרך נוספת להפחתת עוצמת הפחד, היא להגביר אצלו את תחושת השליטה. משחקי מחשבה בנוסח "מה אוכל לעשות אם...", מעודדים את הילד לחשוב על פיתרונות אפשריים עבורו. חשוב להקשיב ברצינות למה שהילד אומר, כי יכולים להסתתר בדבריו פיתרונות יעילים להפליא ומעשיים מאד. אם תרגישו שאינכם מצליחים לבד, ושקיימת מצוקה ניכרת, פנו לאיש מקצוע. בהצלחה ליאת