חרדת נטישה אצל ילדה בת 3.5

בתי היא ילדה מקסימה ושמחה בת 3.5. מאז ומתמיד היא הייתה ביישנית. זה מתבטא בעיקר בכך שהיא לא משיבה כשאנשים פונים אליה, אלא מחביאה את פניה, ובד"כ לוקח לה זמן רב להיפתח. אבל בחודש וחצי האחרונים, מאז היציאה לחופשת הקיץ, היא פיתחה מה שנראה כחרדת נטישה. זה בא לידי ביטוי בעיקר בכך שהיא לא מוכנה שנעזוב אותה לשנייה. אפילו בבית, אם היא לא רואה אותנו לרגע, היא מתחילה לבכות. בגן החדש היא נצמדת לאחת הגננות ולא עוזבת אותה עד סוף היום. אם אותה גננת קמה ממקומה, היא קמה אחריה. אנחנו מאוד מוטרדים מהתופעה הזאת. אני רואה ילדים בגילה שכבר הולכים לבד לחברים ונראה לי שהיא רחוקה מכך שנות אור. אני חייבת לציין שזה לא תמיד היה כך. זה משהו שקרה בתקופה האחרונה. הילדה הזו מוקפת אהבה, היא מעולם לא חוותה נטישה של אף אדם מבוגר בסביבתה, ולכן לא ברור לי למה זה קורה לה. מאז שהיא התחילה את הגן היא לא נמצאת באינטראקציה עם הילדים האחרים ורק צמודה לגננת. מה דעתך?

שלום ליאת, לא בטוח שמה שאת מתארת זו חרדת נטישה במובנה המקובל. נראה שהביישנות של בתך זיכתה אותה בהרבה מאד תשומת לב והתחשבות, בעיקר מצד המבוגרים בסביבתה, מה שחיזק בעקיפין את התופעה והפך אותה לעניין משתלם מאד. תחשבי כמה כוח ושליטה בתך מקבלת באמצעות הפחד הזה, ועד כמה היא מצליחה להכתיב את ההתנהלות בבית. אני מציעה להניח לנושא, ולאפשר לבתך להצטרף לפעילות המשפחתית/חברתית בקצב הנכון לה. נסו להימנע מלשדל אותה, להפציר בה, או להציע פרסים ותגמולים על התנהגות לא ביישנית. אני מאמינה שגם בגן, לאחר ההתאקלמות הראשונית, הגננת לא תאפשר את ההיצמדות הזו. השתדלו להימנע מרחמים, ולהעביר מסרים של אמון וביטחון ביכולתה להתגבר על הפחדים בכוחות עצמה. בבית, נסו להתעלם מההיצמדות והבכי, ופעלו ככל האפשר רגיל - זאת כדי לא ליצור מערך של רווחים משניים ושתלטנות. בהצלחה ליאת