מה לענות

בוקר טוב אנחנו זוג בני 50 בערך,יש לנו ילד אחד בגיל 13 . אתמול אמר לי הבן שהוא חושש להשאר לבד שאלתי למה הכוונה?...... הסתבר שפוחד שאנחנו נמות !!! כמובן שלא הכינו אותי לשאלה כזו.......... עניתי מייד שזה נראה לי טיבעי לפחד לאבדהורים או אדם קרוב ושגם אני פחדתי מגיל קטן ממות הורי ,ושהוא רואה את זה בעיניים של ילד ואז זה נראה יותר מפחיד כי כשאנחנו נתבגר ו... ,הוא יהיה גדול יותר ותיהיה לו משפחה וככה זה בחיים הם ממשיכים. השאלה היא מה עונים לשאלה כזו קשה ? יש דרך לחזק את הילד ? (הוא רגיש מאוד ) תודה מראש

שלום רב, אכן שאלות קשות, אך נראה שאתה מתמודד איתן כהלכה. מה שאמרת לו ממצה בצורה לא רעה בכלל את הנושא. ילדים להורים מבוגרים יותר, בעיקר אם הם ילדים יחידים, חשופים יותר לפחדים מהסוג הזה. המודעות שלהם לנושאים של התבגרות וזקנה גדולה יותר בהשוואה לילדים להורים צעירים, ומבחינות רבות לפחדים שלהם יש אחיזה במציאות. אין לי ספק שבנך גם מרוויח מאד מעובדת היותו בן יחיד להורים בשלים ומנוסים, וחשוב לרתום את היתרונות הללו לרווחתו בהווה ובעתיד. אני מקווה שאיני מסתבכת כאן עם זכויות יוצרים, אך החלטתי לשלוח לך (לכאן, לכאן) ראיון שנתתי פעם למגזין הורות, בדיוק בנושא זה, של הורות מאוחרת. אם יהיו לך שאלות נוספות, אתה מוזמן. הנה - ***מהם היתרונות והחסרונות של הורות מאוחרת -מזווית ההורים ? אפשר להסתכל על הורות מאוחרת, באופן כללי, כעל אירוע נקודתי על ציר הזמן, המשותף לקבוצת הורים הולכת וגדלה, שהגיעו אליה בנתיבים רבים ומגוונים. כל משפחה היא סיפור, ולעיתים קרובות יהיו בסיפור הזה הרבה ציפייה, כמיהה, התעקשות ואומץ לב. אחד היתרונות הבולטים של ההורות המאוחרת נקשר בכך שההורים עצמם - בוגרים, בשלים ונינוחים - מביאים ילד אל מציאות משפחתית מבוססת ויציבה בהשוואה להורים הצעירים הנאבקים על כינון תחושת זהות אישית, מקצועית וזוגית. בעיני ההורים הבוגרים, הילד נתפס כהשלמה טבעית לכל ההישגים שקדמו לבואו, ולא כגורם מכביד או מעכב את ההתפתחות האישית, האקדמית או התעסוקתית. הם מתמסרים לגידולו, ועושים זאת בשלווה ומתוך שלמות. כאשר התינוק מגיע לאחר שנים של ציפייה, כמו במקרה של טיפולי פוריות שנשאו פרי, הברית הזוגית איתנה ועמוקה, והתינוק אינו מערער אותה, כפי שקורה לפעמים במשפחות צעירות בשלבי הזוגיות המתהווה. הורות מאוחרת נקשרת, לעיתים קרובות, לרווחה ויציבות כלכלית, המאפשרת להורים לספק לילדים את כל צרכיהם, ולהקל גם על עצמם, בדרך של העסקת עוזרת, מטפלת, בייביסיטר, חוגים, וכד'. יתרון זה מרמז על מה שנתפס כמגבלה העיקרית של ההורות הבוגרת. ההורים הנמצאים במיטב שנותיהם כבר אינם זריזים ואנרגטיים כבעבר, ועשויים למצוא את עצמם מותשים מלילות 'לבנים' וימים חסרי מנוח. ממש כשם שההיריון עצמו מכביד ומעייף יותר בגיל מבוגר, ומועד לסיבוכים וסכנות בהשוואה להיריון של אישה צעירה, כך גם לאחר הלידה, ההורים הבוגרים עלולים להישאר 'עם הלשון בחוץ' מול הצאצא ההרפתקן שנכנס לחייהם בסערה. הורים צעירים ומותשים זוכים מדי פעם לשעות וימים של חסד, כשהם מפקידים את הילד אצל הסבא והסבתא הנלהבים. הורים בוגרים, לעומת זאת, מתקשים לגייס את הוריהם הקשישים למשימות של סבאות/סבתאות פעילה, ובמקרים מסוימים נאלצים לטפל במקביל בילדיהם ובהוריהם המזדקנים. המודעות לגיל ולתהליכי ההתבגרות הופכת מחודדת יותר, בין השאר על רקע הבולטות של ההורה המבוגר בקבוצת ההורים כולם. הואיל ואנשים המתקרבים לגיל הביניים או נמצאים בו, עסוקים יותר במחשבות על גיל ומראה חיצוני, מבטים והערות חסרות רגישות יכולים להתפרש כעלבון. בעולם המתפתח טכנולוגית בקצב מואץ, הורות מאוחרת עלולה להדגיש פערים מנטאליים וטכנולוגיים הקיימים ממילא בין דור הילדים לדור הוריהם. מידת האיום שפערים אלה מעוררים בהורה תלויה באישיותו, ברמת הפתיחות שלו, ובנכונותו להישאר אדם לומד ומעודכן בכל גיל. *** מהם היתרונות והחסרונות של הורים מבוגרים - מהזווית של הילד? איך הוא מושפע מכך? הילדים עצמם מתחילים להיות מודעים לגיל ההורים רק בהגיעם לגן, כאשר מתאפשרת השוואה נוחה עם שאר הילדים בני גילם. מאחר וחשיבה של ילדים צעירים היא חשיבה קונקרטית, הם עלולים להיתפס לדאגה בגלל שיערו הלבן של אבא, או בגלל מניין שנותיו (ילדים מייחסים חשיבות רבה לגיל, ומבחינתם, מי שגדול יותר ימות ראשון). המודעות לאפשרות מותו של ההורה מתחדדת אצל ילדים להורים מבוגרים, והחרדה מפני זה – המשותפת לכל הילדים כולם – מקבלת ממד מציאותי יותר אצל ילדים שנולדו להורים המתקרבים לגיל הביניים. ילדים להורים בוגרים יבלו (אולי) פחות בגני שעשועים ובמסעות למיטיבי-לכת, אך הסיכויים שלהם ליהנות מבתי קפה, מסעדות גורמה וטיסות ליורודיסני גבוהים משל חבריהם. ההורים, הנמצאים בעשור הרביעי או החמישי לחייהם, נמצאים כבר מחוץ למרוץ המטורף סביב קריירה, ופנויים יותר למען ילדיהם. הילדים, מצידם, נהנים מנוכחות וזמינות גבוהה יותר של ההורה. ההתייחסות לגילו של ההורה משתנה אצל הילדים בהתאם לשלב ההתפתחותי שלהם. כאשר חשוב להם מאד להיות "כמו כולם", הם עלולים לחוש מבוכה או בושה בהוריהם שכבר לא בהכרח נדחקים לג'ינס או מתגאים בריבועים בבטן. בגיל מבוגר יותר, בעיקר כאשר מדובר במשפחות חד-הוריות, מצב בריאותו של ההורה מקבל פוקוס גדול יותר, ועלול לעורר חרדות אצל הילד. עובדתית, סיכוייו של ילד כזה להתייתם בגיל צעיר גבוהים משל חבריו, וידיעה זו – גם אם אינה מדוברת – קיימת בתודעתם של ההורים והילד כאחד. *** מה קורה עם השנים כשהילד גדל והפער הולך ומעמיק? איך עשוי להתבטא פער זה ? לא בטוח שהפער הולך ומעמיק עם השנים, אלא רק משנה את פניו ואת ביטוייו. מבחינה טכנולוגית, יש לילדים יתרונות בולטים, אך מה שנראה כיתרון טקטי או פרקטי אינו חזות הכל. להורה מבוגר יש לעולם מה לתרום לילדיו, בהיותו עשיר בנכסים של תבונה, ניסיון חיים, הבנת מצבי חיים מורכבים ותפיסת עולם רחבה. מבחינה זו, למרות גילו, הוא נשאר דמות רלוונטית עבור ילדיו בכל גיל, ככל הורה אחר. *** אם מישהי הייתה מבקשת את המלצתך – האם היית ממליצה לה לנסות להרות בגיל צעיר בכל מחיר או שהגיל לא משחק תפקיד ? גם לו הייתה המלצה כזו, קשה להעלות על הדעת שמישהו מאיתנו יכול היה לציית לה, ולבנות את חייו במנותק מנסיבות המציאות בה הוא חי. ההחלטה להביא לעולם ילד, בעיקר כשהיא נעשית בגיל מבוגר, נעשית מתוך שיקולים כבדי משקל ומשמעות. מבחינה פיזיולוגית, אין ספק שהשנים הטובות ביותר הן אלה בהן הגוף ומערכות הרבייה נמצאים בשיאם. הריונות בגיל מבוגר טומנים בחובם סכנות גם לילוד, וכל אישה הרה מודעת לכך. מבחינה זו, כאשר קיימת יכולת הבחירה, לגיל הצעיר יש יתרון. עם זאת, אני חושבת שגם אם קיימים סיכונים ומחירים להורות המאוחרת, הרווחים והאושר הגדול שהיא מביאה איתה לילד ולהוריו שווים את המאמץ. *** האם יצא לך כפסיכולוגית לטפל בילד להורים מבוגרים והאם נושא זה היה משמעותי כחלק מהטיפול? באיזה אופן ? מטבע הדברים, בכל טיפול פסיכולוגי, ההורים מקבלים מקום מרכזי בשיח. חרדות סביב בריאותם ומותם האפשרי של ההורים עולים דווקא אצל צעירים בשנות העשרים שלהם, ובעיקר אצל מי שהוריהם מבוגרים יחסית, וסובלים מאיתותים ראשונים של חולשה וחולי הקשורים לגיל. הילדים מביעים את החשש הידוע, שמא בנקודות משמעותיות בחייהם (בעיקר בואו של הדור השלישי) ההורים לא יהיו לצידם ולא יוכלו לזכות לנחת מנכדיהם. *** לא פעם לסביבה יש מה להגיד על הורות מבוגרת, אחת המרואיינות סיפרה לי על אמירות שהכעיסו והעליבו אותה כמו "וואו תפסת את הרכבת ברגע האחרון" - האם את מכירה סוג תגובות כאלו ? מדוע הסביבה מגיבה באופן כזה לדעתך ? החברה הישראלית בולטת במרכזיות שהיא מייחסת למשפחה כערך עליון בעל חשיבות אישית ולאומית . מסתבר שלמרות ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית-רפואית המואצת, אנחנו עדיין חברה סטריאוטיפית, המתקשה לקבל רעיונות של משפחה אלטרנטיבית, כמו גם זוגיות או נשיות ללא ילדים. החברה הישראלית מפעילה לחץ ישיר או עקיף על אישה ש(עדיין) לא רוצה ילדים, ומתקשה לראות אותה כאישה ממומשת ושלמה כל עוד לא הרתה וילדה. באופן מוזר, כאשר היא בוחרת לעשות זאת בגיל מבוגר, היא נחשפת שוב לביקורת, ומואשמת באנוכיות או במתן קדימות לצרכים שלה על חשבון אלה של ילדיה. ישראלים הם עם של נותני עצות, וכל אחד מאיתנו משוכנע שהוא מחזיק בידע המוחלט בענייני חינוך וגידול ילדים. עמדה זו מולידה הערות חסרות רגישות שכל הורה מכיר היטב מגינת המשחקים. הורים בוגרים הם לעיתים פגיעים יותר לתחושות של ספק, אשמה וחוסר ביטחון לגבי תפקודם כהורים, וככאלה מועדים יותר להיפגע ולהיעלב מהתבטאויות אגביות המתייחסות לגילם או לאורח חייהם. אני רוצה להאמין שאצל מרבית ההורים הבוגרים, קיימת בשלות פסיכולוגית המאפשרת להם להתגבר על הספקות מבפנים ומבחוץ, להתמקד במשימות ההורות החשובות, ולשמוח ב'יש' הגדול שמאיר את חייהם. שנה טובה ליאת

זאת התשובה הארוכה ביותר שלך לא ?.......... :) תודה על ההשקעה !!! כבר התייעצתי בפורום בעבר וטוב שאת כאן !!! ערב נעים לא נעלבתי שקראת לי הורה מבוגר :)