התנהגות "תינוקית" מדי פעם

היי ליאת בהמשך לפניותיי בעבר לגבי בתי שכיום עוד מעט בת 4 והתמודדותיותיה הלא פשוטות עם לידת אחותה,שכיום עוד מעט בת שנה, ברצוני לשאול לגבי כמה נקודות. ראשית, בעבר נהגה להכות אותנו כשחשה כעס או תסכול, וכיום הדבר כמעט נכחד ךחלוטין עקב גישתנו המחמירה כלפי התנהגויות אלו. גישתי היא שאני פשוט יורדת לגובה עינייים ואומרת לה שלא עושים דבר כזה תוך שאני מחזיקה בה. העניין הוא שכיום כשמשהו לא מסתדר, מתעכב, "לא הולך", או אפילו כשמבקשת משהו פשוט, לעיתים ולא תמיד, היא מנמיכה את הטון לנימה תינוקית ומעצבנת, אני חייבת לומר. זה מעצבן כי לעיתים זה מתחת למוצץ שבפיה ואז זה גם במנגינה מעצבנת וגם לא מובן.אני אומרת לה שאני לא מבינה ואז היא אומרת שוב ולא מורידה את המוצץ. בדרך כלל אני שוב חוזרת שאיני מבינה ואז היא או מורידה מוצץ ואומרת או שזה מסלים והיא מתעצבנת כי לא הבנתי, ומוכרחה לומר שגם אני כבר מתעצבנת. בנוסף, כשאני מציבה גבול לגבי משהו, והיא מוחה, ואני עומדת על כך, אז היא מתחילה "אבל אמא אני רוצה להגיד לך משהו" אני אומרת לה "תגידי, אני שומעת", ואז היא "מורחת" את הדיבור התינוקי ושוב אינה ברורה. לאחרונה התחלתי לומר לה שאני שומעת אותה אבל רק פעם אחת שלא ייווצר מצב שכבר קרה, שהיא מורחת דיבור, אני לא מבינה, היא שוב אומרת שרוצה לומר לי משהו וכו וכו. בקיצור יש לי תחושה שיש לה רצון בכלל "למרוח" אינטראקציות איתי והדילמה שלי כמה לחתוך? מתי לחתוך? האם בכלל לחתוך? כי אולי כך היא מבטאת את רצונה בי על רקע השינוי במשפחה. בנוסף-סוגיית המוצץ. החלטנו לא לגמול בשנה זו לאור השינוי שעברה עם לידת אחותה. עם זאת כל פעם יש שינוי שבגללו אנו הולכים עוד עם המוצץ.היינו כעת שבוע וחצי בחו"ל עם שתיהן בטיול קמפינג והיה טוב ומורכב וקשה והכל יחד (אבל חויה מיוחדת מאוד איתן), ולכן אפשרנו שם מוצץ. בעוד כשבוע היא עולה לגן טרום חובה ושוב לא נראה שנכון כעת לגמול. כשהיתה בגן לקחה בבוקר עד הגן ואחה"צ בהגעה הביתה ושוב לקראת שינה. היה טוב כעת יש "נסיגה". בקיצור האם למשוך עוד בהתחשב בשינויים שלה? כי הרי כל הזמן יהיה שינוי כזה ואחר. תחושתי היא שבכלל יש תחשוה של מצבי רוח אצלה, וצריך לדעת מתי לעזוב אותה לנפשה, לתת לה את השקט שלה, מתי לדבר איתה ,מתי אני קולעת למה היא רוצה לומר לי. אם איני מבינה והיא במצב רוח לא מי יודע מה, יש תחושה של איזה עצבנות לא נעימה מצידה. אציין כי בטיול ובכלל אני ובעלי מוצאים מקומות וזמנים להיות איתה, אני צובעת או מציירת איתה, משחקת איתה במשחקי דמיון ( כבר כמה פעמים הייתי שלגיה, פיה, יפהפיה נרדמת) או צופות בסדרות יחד. עדיין חשה שזה לא מספיק לה.. הצפתי אותך או את המסך הקטן... לא יודעת, אך אשמח להתייחסותך לגבי מה שהעלתי =האם נכון מה שאני נוקטת בו, האם משהו אחר תודה רבה מראש

שלום גלית, כמו שכבר כתבתי בעבר, ניסיונות להתיילד ולהתנהג כתינוק משקפים, לעיתים קרובות, את האמונה של הילד הבכור בכך שתינוקות חמודים ואהובים יותר, וזוכים לתשומת לב רבה יותר. אני מניחה שאם במקום הדיבור התינוקי והמעצבן היא הייתה אומרת לך "אמא, אני מרגישה בודדה, נטושה, פחות אהובה מאחותי התינוקת, פחות מקסימה ממנה, ואני כ"כ צריכה אותך ואת החיבוק שלך", לו יכלה לומר זאת כך, בוודאי שהיית סלחנית ורכה יותר כלפיה, ומגוייסת לסילוק התחושה הרעה שלה. לרוע המזל, הילדים הבכורים שלנו לא כל כך מתוחכמים, והאופן בו הם מנסים לגייס אותנו לא תמיד מצליח להם. הדרך לצאת מהמצב הזה, קשורה ליכולת להעניק שפע תשומת לב, התפעלות ועידוד להתנהגויות 'בוגרות', והרבה פחות התעסקות בדיבור התינוקי ובמוצץ (כן. התעלמות מוחלטת). כשהיא מדברת לא ברור ו'מרוח', תוכלי להעיר בפשטות (ורק פעם אחת!) "ניסיתי, אבל אני לא מבינה מה את אומרת". אל תבקרי, אל תוכיחי אותה ואל תכבירי מילים בהסברים. השתדלי להישאר רגועה ככל האפשר, ואל תיגררי לפרובוקציה של הבכי. אני מחזקת אותך בגישתך, ושמחה לשמוע שהמכות פסקו. לאט לאט, גם הצורך בהתנהגות התינוקית יפחת. המשיכי לעדכן מדי פעם. בברכה ליאת