מסרבת לשתף פעולה

בתי בת שנתיים ו-3 חודשים בתהליך גמילה מחיתולים. את התהליך היא יזמה עוד בחורף, ובתחילת האביב התחלנו ביחד עם הגננות בגן את התהליך. בגן העניינים הולכים נפלא וכבר שכחו שהיא לבשה חיתול בכלל... בבית לעומת זאת, המצב שונה: הילדה לא טורחת לבקש או ללכת בעצמה לשירותים ופשוט עושה את צרכיה בלי למצמץ בכל מקום פנוי בבית. גם כשאני מזכירה או שואלת היא מודיעה לי שאין לה, וכמה דקות אחרי זה עושה... אני מאד משתדלת לא להתעצבן ולא לצאת מהכלים למרות שזה מתסכל מאד. תמיד גם פרגנתי ועודדתי כשכבר כן עשתה בשירותים. לפני כשבועיים הכנו ביחד לוח עם מדבקות, והסברתי לה שבכל פעם שתעשה בשרותים היא תקבל מדבקה. זה עבד יפה כשבוע וחצי ועכשיו המדבקות כבר לא מענינות אותה והיא חזרה לסורה... בנוסף אציין שני דברים: אחד - מדובר בילדה שמאד אובסיסיבית לגבי (אני האמא) ודורשת כמויות גדולות של תשומת לב (יחסית לאחיה הגדול, בן 4.5). היא מקבלת הרבה יחס חיובי וחיזוקים ולא נראה לי שיש לה סיבה לנסות לזכות דווקא ביחס שלילי. שניים - לאחרונה ללא סיבה נראית החלה לבקש מוצץ (כנראה ראתה ילדים בגן) ומסתייעת בו כדי להירגע, למרות שמעולם לא נזקקה לכזה ואף סירבה לו (ניסינו כשהיתה תינוקת). בשורה התחתונה - אין לי מושג מה עוד עלי לעשות חוץ מלהמשיך לכבס לחשוק שיניים??? אקבל בברכה כל רעיון יצירתי.

שלום הדס, נשארתי מסוקרנת למדי בנוגע לתפקוד שלה בגן. האם בגן הגננות מזכירות לה ללכת לשירותים? האם יש שם סיר? האם היא הולכת בכוחות עצמה או נעזרת? האם היא מתאפקת ולא עושה שם צרכים בכלל? האם יש הבדל בין פיפי לקקי? כל השאלות הללו מעניינות, דווקא על רקע הפער העצום בין הבית לגן. הן מעניינות גם בגלל מה שאת מכנה "אובססיה כלפייך". האם דרך עשיית הצרכים היא זוכה ליותר מגע וטיפול 'פיזי' בה? האם את אמא 'נוגעת ומחבקת'? ולמה, לדעתך, מתפתחת אובססיה כזו? (רמז: אובססיה היא דרך להשיג שליטה או אשלייה של שליטה). נסי לחשוב קצת על השאלות הללו ולכתוב מעט יותר. תודה ליאת

שלום ליאת ותודה על ההתייחסות. לשאלותיך: עפ"י מה שהבנתי מהמטפלות בגן הן אינן מזכירות לה באופן קבוע, הרבה פעמים היא מבקשת והולכת לבד. בגן אין סיר אלא יש שרותים קטנטנים. אינה מתאפקת בגן. לא שמעתי דיווחים על הבדל בין קקי לפיפי. בבית יש לה גם סיר וגם שירותים עם מתקן פלסטיק כזה שמאפשר לה לטפס ולשבת לבד (גם אחיה הגדול נעזר בו). לגבי האובססיה כלפי - זה קיים באופן מאד ברור מגיל אפס, כלומר - פחות או יותר מאז שנולדה. כשהיתה תינוקת סירבה לשהות גם אצל סבתא, אבא וכו'. אם הייתי עוזבת את הבית לחצי שעה היתה יכולה לצרוח בזרועות אבא עד שאני אחזור (ולא מדובר באבא בעייתי, ההיפך - טיפוס יותר חמים ממני). נושא זה השתפר מאד כשהתבגרה, אבל היא עדיין מעדיפה אותי על פני כל אדם אחר. אני לא טיפוס מאד חמים מטבעי, אבל במקרה של ילדי אני כן נוגעת, מחבקת, מדגדגת וכו'. ילדים קטנים - איך אפשר לא? די ברור לי שזה ענין של שליטה ומניפולציה על הסובבים אותה (במקרה זה בעיקר עלי), וזה מתבטא אצלה לא רק בנושא הצרכים. כל דבר שלא נותנים לה זה סיבה לצרחות. באופן כללי פרובוקטורית: מנסה לעצבן את אחיה בכוונה, מאד קנאית כשאני מתייחסת אליו. חוץ מזה היא ילדה חכמה, שמחה ומאד חמודה.