חופש גדול

שלום, היום יצאתי לחופש הגדול (סיימתי ט') ואני מפחד שהקשר החברתי שלי עם החברים ילך וידרדר. מניסיון בחופשים גדולים קודמים, אמנם נפגשתי עם חברים אך פעמים מעטות מאוד. ברוך השם יש לי חברים ולא חסר, אך החברים הללו יכולים גם להיות לעיתים קרובות "מניאקים" - לא לקרוא לי או שכשאני בא אז הם יורדים עליי. זו הבעיה הראשונה ואבקש שתיתן לי עצות להתמודד. הבעיה השנייה - זוגיות: אני בן 15 וכבר כמה שנים שמפריע לי שאין לי חברה. בשנים האחרונות זה גובר ממש ואני מתחיל להשתגע. אני ביישן והקשר שלי עם בנות מאוד דל. שנים רבות שלא בכיתי ובתקופות האחרונות אני מוצא את עצמי מזיל מפעם לפעם דמעה. אפילו בביה"ס, כשבתחילת היום יש חיבוקים ונשיקות - אני בחיים לא הייתי בזה. יש ילדה בכיתה שאני אוהב אבל עכשיו יצאנו לחופש הגדול ולאחר מכן כל אחד מאיתנו ממשיך לתיכון אחר וזה גורם לי עצבות וכעס על עצמי שלא היה לי האומץ לגשת אליה, כי אין לנו כל קשר. מה אני יכול לעשות? זה פשוט מטריף שאין לך חברה! אני מפחד שכל החופש הזה אהיה סוג של "בדד" - אני צריך עזרתך... תודה

שלום אנונימי, ברכות לרגל סיום שנת הלימודים, וסיום חטיבת הביניים. יישר כוח! אתה עומד בפתחה של תקופה חדשה, תקופת התיכון, ותקופה זו יכולה להביא איתה סוג של בגרות ושינוי, גם אצלך וגם אצל חבריך. גם ילדים שהתנהגו לדבריך כמו 'מניאקים', יכולים להתבגר ולסגל לעצמם סגנון התנהגות חדש, מתחשב יותר, שקול יותר, ידידותי יותר. לא תמיד זה קורה בבת אחת, אבל המגמה הכללית היא של שיפור והתבגרות, הערכה מחדש של החברים, וכינון סדרי עדיפויות חדשים. כדי שתמצא את עצמך במקום טוב יותר בתיכון, חשוב שתוכל לתת ביטוי בהיר ומדויק למה שאתה חושב ומרגיש במחיצת החברים, לשתף אותם במה שקורה לך, ולאותת להם כשהם מעליבים ופוגעניים כלפיך. הרגישות הגוברת שאתה חש לאחרונה, כולל הנטייה לבכות, אופייניים מאד לגיל ההתבגרות, גיל של שינויים הורמונליים וגופניים, שיוצרים חוסר יציבות רגשית. בעיני זה חלק מהיופי של הגיל, ולא מוכרחים להילחם בזה. בגיל 15 ההתעניינות בבנות אכן גוברת, אך אם תסתכל טוב סביבך תגלה בוודאי שאינך היחיד שאין לו חברה. לכל אחד מאיתנו קצב משלו, ואין טעם להתייסר על כך אלא ללמוד לכבד את עצמך כפי שאתה. זה יגיע... עד אז, תוכל לנסות ליצור קשרים חברתיים חדשים (ולתחזק את הקשרים הישנים) דרך הרשתות החברתיות באינטרנט, דרך מפגשים במועדונים ובמקומות הבילוי המקובלים, ואולי גם דרך הפעילויות החברתיות של הקיץ בתנועות הנוער או במסגרות חברתיות אחרות, כמו חוגים, קבוצות התנדבות, קבוצות למידה, וכו'. נצל את החופש למנוחה, ים ובריכה, ביום, ולהרחבת חוג החברים בערב. במידה ותמשיך להרגיש בודד לאורך זמן, תוכל לפנות לעזרת הוריך, ולשקול יחד איתם פנייה לייעוץ אצל פסיכולוג קליני של מתבגרים. בהצלחה ליאת

כאמא לשני בנים , שניהם כבר קרובים לגיל 18, אוכל לספר לך, ששניהם , בסביבות שבין גיל שלוש עשרה ושש עשרה, היו מתחילים לבכות על כל שטות. לא תמיד בכי ממש, אבל דמעות היו מבצבצות מעיניהם לעיתים מאוד קרובות מכל מילה או מעשה של מישהו או אנו ההורים או מישהו מחבריהם, או מוריהם. זה עבר. היה חלק מתהליך התבגרותם. קבל את זה גם אתה כחלק מתקופה שתעבור. אל תילחם בתופעה כי אם תילחם בה רק תיעשה יותר מתוסכל. בגגרות נעימה(עד כמה שניתן, כי זה לא פשוט בכלל) וחופש נעים.