גן עירייה / גן פרטי

בננו בן שלוש וחודשיים. ילד אינטיליגנטי, רגיש למדי, מאד מאד פעיל, שמח וטוב לב, סובל מבעיות אכילה די קשות (אוכל 2-3 ביסים בארוחה נמצא בטיפול ומעקב). אנחנו בדילמה לקראת שנה הבאה. מגיל חצי שנה הוא בגן פרטי שאנחנו מאד מרוצים ממנו. עכשיו מתלבטים אם לעבור לגן עירוני. אם הוא יישאר בגן הפרטי הוא יהיה הילד הגדול בגן, ואנחנו חוששים מהמשמעויות החברתיות של זה שלא יהיו בני גילו שיכולים לעניין אותו, לאתגר ולהעשיר אותו ולעורר אינטראקציה חברתית. בגן העירוני יהיו כמובן בני גילו וגדולים ממנו, וגם כאלה שגרים בסמוך אלינו שאפשר לעתים יותר קרובות להיפגש. מנגד אנחנו מאד לא מתלהבים מזה שבגן העירוני הוא עובר מיחס אישי וחם, טיפוח רגשי ופינוק של ארבע מטפלות על עשרים וכמה ילדים, לגננת וסייעת על שלושים ומשהו, וכל זה בזמן שממילא יהיה הלם הפרידה מהחברים והכניסה למסגרת חדשה, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בילד די רגיש. אשמח לשמוע דעתך.

שלום רועי, אחת המשימות ההתפתחותיות החשובות בחייו של כל אדם, היא התנועה המתמדת לעבר אינדיווידואציה, מימוש ועצמאות. מדובר במסע מפרך, שראשיתו- התמזגות כמעט מלאה עם האם, ואחריתו - חיים בוגרים ללא תלות, התקיימות כמרכז יוזמה עצמאי. בתווך הגדול שבין שני הקטבים הללו, עובר הילד בהדרגה ממסגרות בהן הוא עטוף ומוגן פיזית וקונקרטית, למסגרות פחות ופחות מגוננות, המכשירות אותו לחיים של הסתמכות עצמית ויכולת. אוכל להניח את דעתך ולומר, שגם בגן עירוני היחס חם ואישי, הצוות מקצועי ומפוקח, ותשומת הלב קיימת, הגם שהיא מופנית פחות להיבטים של טיפוח פיזי ו'פינוק', ועוברת לממדים חדשים, קוגניטיביים וחברתיים יותר, וככזו - מאפשרת יחס חדש בין מס' הילדים למס' הגננות והסייעות. אכן, לא קל לגדול... דרך צלחה ליאת