התמודדות בכלל וגמילה בפרט

היי ליאת, אני אם לבת 3 וחצי ולבת 8 חודשים. לאחר התמודדויות (די מוצלחות) עם התוקפנות של הגדולה לאחר הלידה של הבת השניה בעיקר ע"י נחישות להפסיק התנהגויות אלימות, אנו כעת בשלב אחר: בשלב בו לעיתים יש "נודניקיות" של דבריןם מסויימים שעל פי רוב מצליחים לסיים אותה בשליום, לא כמו אתמול... אתמול קמתי עם תחושות גופניות קשות, חשתי לא טוב ובקושי יכולתי לעמוד וזאת כשעליי להכין 2 קטנות לגן ואת עצמי לעבודה. לא זכור לי מה היה שם, אך הגדולה החלה לקטר על משהו ואני חיתלתי את הקטנה ,הגדולה בוכה, מסלימה את הבכי ואני בתחילה עניתי בשקט שכשאסיים אתפנה אליה, היא בתגובה "תרגיע אותי" ( לעיתים מבקשת זאת ואני מחבקת ומרגיעה אותה אך כאן לא התפניתי לזה וגם האמת לא היה לי כוח פיזי להרגיע אותה), אמרתי שוב שאיני פנויה והיא המשיכה,לא עניתי לה ואז בשלב שלא שמתי לב, פשוט צעקתי לעיה שתפסיק אבל ממש צעקתי, היא השתתקה, מעט נבהלה נראה לי. מאז היא התמתנה ולא צרחה יותר אך האשמה בי גאתה. כמה דקות אחר כך כשהיא נרגעה כבר הצעתי לה לבוא איתי לחדר השינה והיא נראתה מהוססת, עצרתי לידה והורדתי עצמי לגובהה ושאלתי אם תגובתי הפחידה או הבהילה אותה היא אמרה שכן ושפתיה מעט רעדו ,חשתי שאולי נעלבה ושאלתי אם נעלבה אמרה שכן.העניין נגמר אבל אני תוהה אם היה נכון לפתוח איתה את האשמה שלי באופן הזה, ומה לגבי מצבים נדירים, שהורה לא חש טוב ופשוט "התחלק לו" הצעקה.. שאלה נוספת ואחרונה- היא נמצאת בגמילה מטיטול גם בלילה, לאחר שדיברנו והכנו אותה לכך. אגב כבר כמעט שנה היא גמולה ביום, בהצלחה רבה. מה שקורה הוא שבתחילת הערב היא נורא שמחה כשמשכיבים אותה ואז בשלבי ההרגעה העצמית שלה היא ניגשת לשרותים ועושה פיפי, מנופפת לי בידיה לשלום בחיוך (מתוקה כזאת, אני משוגעת עליה), והולכת למיטה, אלא מה, שבאמצע הלילה היא מרטיבה במיטה ובעלי מייד מחליף לה. היות וכבר קרה פעמיים אמרתי לו שנראה לי שאם מייד נחליף לה באמצע הלילה, בבוקר כאילו כלום לא קרה ואלי שווה לתת לה להיות עם זה ושהיא תראה שנרטבה, מה את אומרת? אודה על תשובתך לגבי כל התקריות שתארתי.

שלום גלית, הדברים שלך הצליחו לרגש אותי, אולי בגלל הכנות הכובשת שבהם, והיכולת להתבונן באומץ לתוכך, לתוכה. נדמה לי שקשה למצוא אמא שאין בה מידה של אשמה וחרטה מדי פעם (שלא לאמר מדי יום). כשלים הם חלק מכל מערכת יחסים, ומרביתנו מתנסים בהם, ומצליחים לשרוד אותם, הודות למרכיבים החיוביים והמיטיבים של הקשר. האהבה שלך לבתך כ"כ נוכחת, ועם זאת גם יכולתך להכיר בכך שגם לך יש צרכים, מגבלות ורצונות משל עצמך. אני נוטה לחשוב שזהו בדיוק האיזון המאפשר הורות טובה דיה. הילדים שלנו רואים אותנו, לעיתים, ברגעי החולשה שלנו, בימים הלא טובים ולא יפים, ושורדים אותם מכוח האהבה. בעיני חשוב שנדע לרדת לגובה העיניים ולהסביר, לרכך, ואולי גם לבקש סליחה על פגיעה שפגענו. ולשאלתך השנייה, אין לי תשובה חד משמעית. אם היא מרטיבה כל לילה, יתכן שעדיין אין בשלות לגמילת לילה. חשוב לזכור שהשליטה בשרירי הסגור ביום, לא תמיד 'עובדת' גם בלילה, מתוך שינה עמוקה, ולפעמים יכול להיות פער זמן ניכר בין גמילת היום ליובש גם בלילה. אם רוב הלילות יבשים, שווה בעיני להמשיך בכל זאת עוד קצת, או להקים אותה מיוזמתכם לפיפי באמצע הלילה. בדר"כ, אין בכך כדי לקדם מאד את התהליך (כי האחריות נשארת שלכם), אך אם ממילא אתם קמים להחלפת בגדים ומצעים, עדיף להקים לפיפי. כשמתחילים את תהליך הגמילה, עלינו להביא בחשבון את התאונות, ולהתאזר בסבלנות כלפי אי הנוחות הנלווית להם. רוב הילדים המרטיבים, אגב, מצליחים להמשיך לישון עד הבוקר גם עם ברח להם פיפי, ולכן קשה לי לנבא אם הפיתרון שלך יימצא יעיל או לא. המשיכו לנסות בדרככם. בהצלחה ליאת