בן 7 וחצי עם אובססיות וטקסים

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים

03/04/2010 | 20:59 | מאת: ליאור

שלום אני ממש אשמח לשמוע מכם כי אנחנו אובדי עצות בננו בכיתה ב עם ADHD לאחר תקופה מאו דקשה של בעיות התנהגות התחלנו בחודשיים האחרונים טיפול בריטלין LA30 לאחר שלפני כחצי שנה ניסינו גם סוגים שונים של ריטלין שהחמירו את המצב ולכן הפסקנו את הטיפול אך עכשיו אחרי שהוא נרגע בהתנהגות בביה"ס החלטנו לנסות שוב עם הריטלין כי היה לו מאוד קשה להישאר מרוכז ולהישאר יושב בכיתה בכלל כרגע יש שיפור בכיתה ולימודית וגם התנהגותית השאלה שלנו היא שיש לו אססיות וטקסים שהחרפיו והוקצנו מאז תחילת הטיפול ואין אנו יודעים אם זה נורמלי או לא אתן כמה גודמאות: הוא מתעסק עם פח האשפה במטבח ופותח את המכסה ומתסכל ששום דבר לא נפל החוצה ואז מדבר לעצמו ש"עכשיו זה יהיה מצוין" וכ"ו כמו כן, התחיל לאחרונה לפתוח את הדלת של חדרו ולסגור אותה לבדוק שהיא לא נוגעת בשטיח וסוגר ומחזיק את הידית בחוזקה וחוזר על זה שוב ושוב, מסתרק באמבטיה מול המראה ומסדר את השיער מקדימה לצד שוב ושב תוך שהוא סופר עד 10 או 20 ואם עוצרים אותו באמצע הוא מתחיל שוב וגם מתעצבן ומקלל אותנו , אנחנו התייעצנו עם הפסיכאטרית שמליצה לתת לו ריטלין אשר אמרה שכל עטד הוא לא מתעסק שעות עם הטקסים האלו ביום אז זה לא נורא אבל מתי יודעים מהו הגבול בדיוק? ואיך יודעים אם זו לא אובססיה שתחלוף או שדרוש טיפול? אשמח לשמוע אם מישהו חווה משהו דומה תודה רבה וחג שמח

לקריאה נוספת והעמקה
06/04/2010 | 00:02 | מאת: ליאת מנדלבאום

שלום ליאור, אם הבנתי נכון, ההתנהגות הכפייתית הייתה שם עוד לפני הטיפול בריטלין (שבעיקר החריף אותה). מחשבות אובססיביות וטקסים הם חלק מהפרעת חרדה, ולכן, ללא קשר לריטלין, אני ממליצה לטפל בכך. לגבי תופעות הלוואי של התרופה, אני ממליצה להתייעץ עם הפסיכיאטרית המטפלת (או עם פסיכיאטר נוסף). בברכה ליאת

19/04/2010 | 15:26 | מאת: טל

הבן שלי גם בכיתה ב', מקבל ריטלין LA 20 מ"ג עקב ADHD. תוך כדי כך פיתח לפני כשנה וחצי טקסים וחרדות. הוא קיבל מפסיכיאטר תרופה "פריזמה", זה עזר, אך לא לגמרי. ה"כמות" ירדה, והקולות שהוא "שמע" בתוך ראשו נעלמו. לאחר תקופה קצרה הפסקתי לו את התרופה, והוא נשאר מעט חרדתי, עם מעט טקסים. אצלו ז יותר בעניין של אישורים.. הוא שואל כל מבוגר בבית כגון: אמא אבא סבא סבתא, האם הוא יכול לעשות X או Y. אפשר לחיות עם זה לדעתי... בהצלחה, טל

מנהל פורום פסיכולוגיית ילדים ומתבגרים