ילדה בת 4.5 עם התפרצויות כעס

שלום. אני אמא ל 3 ילדים: הבכורה בת 4.5 ותאומים (בן ובת) בני שנתיים וחודשיים. אני חייבת לציין כשהם נולדו ביתי הבכורה קיבלה אותם מאוד יפה ללא התפרצויות גדולות (מידי פעם הראתה קצת קנאות). בזמן האחרון היא מתפרצת בכעס ועושה דווקא. לדוגמא: היא יכולה להיות יום שלם מקסימה, להקשיב בקולי ובכל בעלי,לשחק עם אחים שלה. ופתאום אם אני קוראת לה לאמבטיה היא פתאום צועקת שהיא לא רוצה זה יכול להיות מלווה בצעקות עד צרחות. עוד דוגמא של אני מבקשת ממנה להתלבש, היא שוב צועקת זה יכול להיות מלווה בהרצה לאחים שלה. דוגמא אחרונה: היה ערב אחד שלקחתי את בני לרופא, היא נשארה עם אחותה וסבתא שלה. הבנתי שהיא התנהגה מקסים, דאגה לאחרותה והכל. 5 דק' אחרי שאני הגעתי ואח שלה בא על ידה ולקח את השלט של הטלוויזיה לפני שהוא עשה משהו, היא לקחה שלט אחר נתנה לו מכה בראש והתחילה שוב להתנהג לא יפה, לצעוק ולצרוח. אני רוצה לציין שאני ובעלי מידי פעם לוקחים רק אותה ונותנים לה תשומת לב, יש לה את הזמן שלה איתנו ללא אחים שלה. השאלה שלי, איך אני יכולה למנוע התפרצויות האלה? איך אני מגיבה להתפרצויות האלה? מידי פעם אני נותנת לה עונש וזה נראה שמפריע לה 5 דקות ראשונות אבל אח"כ היא בסדר. אשמח מאוד לקבל תשובה. בתודה מראש.

שלום אלונה, בתך הבכורה היא עדיין ילדה קטנה, עם צרכים ויכולות של ילדה קטנה. את מתארת התנהגות מקסימה וממושמעת לאורך יום שלם, ה'נמחקת' לה בבת אחת כשהיא מתמרדת או מתפרצת. אני מכירה מעט מאד ילדים (ומבוגרים) שאינם מתפרצים אף פעם, ולכן המשאלה שזה לא יקרה נראית לא מאד מציאותית. בתך מתמודדת עם שני אחים תאומים, המושכים מדרך הטבע הרבה מאד תשומת לב והתעניינות, ובנוסף, נמצאת בתקופה לא פשוטה מבחינה התפתחותית, בה עולה הצורך בעצמאות ואוטונומיה, כולל גילויים של התנגדות ומחאה. זכרי שהיכולת לשלוט בביטויים הרגשיים (כמו למשל לרסן זעם ותסכול) תלויה במידה רבה ביכולתם של ההורים להציב גבולות מצד אחד, ולספק הרבה תמיכה, הכלה ותיקוף של רגשותיה מצד שני. אני חושבת שההתפרצויות של ילדתך, דווקא בהיותן כה בולטות וחריגות על רקע התנהגותה הטובה בדר"כ, משקפות מצוקה רגעית, קנאה או זעם, ובעיני, במקום להעניש אותה עליהן, עדיף לתמלל את רגשותיה ולהכיל אותם, ולעודד ביטויים מילוליים וסובלימטיביים (מעודנים) של הקנאה והתסכול, מבלי לאפשר לה להרביץ או לפגוע באחרים ("אני רואה שאת כועסת נורא, ואני מבינה את זה. אני אוהבת אותך מאד, אבל לא אוכל להרשות לך להרביץ לאף אחד. את יכולה לבחור אם את רוצה להישאר כאן איתנו, או להתרחק לחדר אחר עד שתרגעי"). לטעמי, עונשים עלולים להחמיר את תחושות הקיפוח והמרמור שלה,ולהגביר את התפרצויות הזעם אותם את מבקשת להפחית. בהצלחה ליאת