ילד אנטי

בני בן 4.5, עד לפני חצי שנה ילד חייכן וחברותי מאד, עם חרדות מפני אנשים או מקומות מסויימים, כבר מגיל אפס.הוא נהג גם לומר שהוא מפחד ולכן לא רוצה ללכת לשם וכו'. לפני חצי שנה עברנו לגור בעיר אחרת, אצל בית הוריי (למשך שנתיים). אציין שיש לו חדר משלו, ולנו חדר משלנו. מאז המעבר הילד השתנה ללא היכר, הוא פיתח "אנטי" כלפי כל דבר שהוריי אומרים לו, לא מוכן לענות להם אלא רק אומר להם "די", "אתה לא מחליט עלי" "אתה מפריע לי תפסיק בבקשה". אפילו כשהם מלטפים אותו או מנסים לתת לו נשיקה הוא עונה "אסור לגעת בגוף של אחרים בלי רשות" (כפי שכנראה למד בגן). יש לו כושר ביטוי יוצא מן הכלל אך הוא מנותב להתבטאות של "אנטי" מוחלט כלפי כל מילה שהוריי אומרים לו. הוא לא מתנהג כך כלפי הסבא והסבתא מהצד השני אלא רק כלפי הוריי ואחותי שגרה איתם. לאחרים הוא מתנהג בצורה חברותית ופתוחה כרגיל. בגן העירוני אליו נכנס הגננת טוענת שהוא השתלב די יפה מבחינה חברתית , וגם בצהרון. לפני כשבועיים ילדתי ומאז הילד סובל מ"טיקים" בתנועות עיניים, ופחות או יותר מתעלם מהתינוק החדש, חוץ ממקרים בודדים בהם הוא "עוזר לי". אנחנו מנסים לתת לו המון תשומת לב וזמן איכות בלי התינוק.אני אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות ואיך להתנהג. הוריי מפחדים לפנות אליו, וברור לי שהילד במצב נפשי לא קל מאז שעברנו ובמיוחד אחרי הלידה. אני צריכה עזרה בדחיפות, מה עושים???

שלום רב, השינוי ההתנהגותי הקיצוני אצל בנך משקף, ככל הנראה, את השינויים הגדולים בחייכם כמשפחה בחצי השנה האחרונה. חשבי כמה עבר עליכם בחודשים האחרונים, החל מעצם המעבר מעיר אחת לאחרת, דרך צמצום דרגות החופש שלכם מעצם הכניסה לבית הורייך (בדקי אם יחסו חסר הסבלנות כלפי הורייך ואחותך אינו מהדהד באופן כלשהו את היחס שלך עצמך אליהם). בנוסף, בנך נאלץ להתמודד עם השתלבות בגן חדש ועם לידת אח קטן. תסכימי איתי שעבור ילד כה צעיר זה בהחלט הרבה. הטיקים יכולים לשקף את תחושות העומס וההצפה, וחשוב להימנע משיפוטיות, ביקורת או חוסר סבלנות כלפיו. ברוב המקרים, אהבה, הבנה, יכולת הכלה ושפע תשומת לב יכולים לעזור לילד להתגבר על תקופות משבר כאלה. אם את מרגישה כי למרות הכל אתם מתקשים להיענות לצרכיו העכשוויים בצורה מיטבית, אפשר לשקול הדרכת הורים שתחזק אתכם בימים לא קלים אלה. אני שולחת לך ברכת מזל טוב להולדת התינוק, וכוחות לעמוד במשימות שעל הפרק. ליאת