דרישה לתשומת לב תמידית פעוטה בת שלוש וחצי

בתי בת שלוש וחצי, בת יחידה, בגן הסבו את תשומת ליבי וגם בבית או בכל סביבה. לבתי יש בעיה רגשית בכל פעם שמחמיאים גם אני וגם כל אחד אחר לילד כלשהי בתי קופצת בכעס ותסכול ואומרת גם אני גדולה , יפה וכו'. לי "אסור" להחמיא לילד אחר מבלי שהיא תקפוץ ותדרוש שיאמרו שגם היא. היא ילדה מלאת דימיון, בעלת אוצר מילים עשיר, שמחת חיים ותזזיתית, אולם בכל הנוגע לעניין זה היא כועסת ונכנסת לסוג של תסכול. אני דואגת שאין לה בעיה של חוסר ביטחון או רגישות גבוה. היא ילדה חברותית ויש לה לא מעט חברים, היא לא ביישנית אבל בנוגע לעניין יש בעיה יש לציין שאני לא חסה ממנה מחמאות והיא מקבלת הרבה, וכן לא מעט תשומת לב. האם ללכת ליעוץ מקצועי? מה ניתן לעשות? אודה על תשובה

שלום הדס, הצורך בהתפעלות והערכה משותף לכולנו, ויש תיאוריות המאמינות שבריאות נפשית והתפתחות תקינה של האדם תלויות באספקה שוטפת של התפעלות אותנטית ממנו ומהישגיו. ילדים (ומבוגרים) שונים אלה מאלה ביכולתם לאפק דחפים ומשאלות. זוהי יכולת המתפתחת בהדרגה, ולכן אפשר לסלוח לילדה בת שלוש וחצי הדורשת בקול את מנת התשואות שלה. הקושי שלה לפרגן להצלחות של אחרים הוא חלק מאותו חוסר בשלות, שיכול לקבל ביטוי תכוף יותר אצל ילדים תחרותיים או חסרי ביטחון. כרגע, הייתי מספקת לה הרבה תשומת לב, עידוד, והערכה אמיתית, גם מתוך האמונה שיהיה לה קל יותר לפרגן ממקום 'שבע'. בהצלחה ליאת

כמו כן אני מאמינה שזה נוטה יותר לעניין התחרותיות לפי התגובות שלה. משום שמדובר בילדה עם ביטחון עצמי, לא ביישנית ואשר אינה חוששת להביע עצמה