התקפי זעם

שלום, אני אמא לשלושה ילדים ובני בכורי בן 10. ילד מקסים חברותי ומצטיין בכל (כולל לימודים), לעולם לא יפגע בכוונה לא בחבר ובטח שלא במבוגר. לאחרונה משהו השתנה, לבני יש בתקפי זעם הכוללים צעקות כאשר משהו אינו מסתדר לו כרצונו. כגון: מקבל ציון שאינו מספק אותו (90), לא בוחרים אותו לקבוצה שהוא רוצה להשתייך בה במשחק וכו'. אני יודעת שיש לי חלק בזה מכיוון שאני מעודדת אותו למצויינות בכל. ניסיתי לשוחח איתו על כך שזה בסדר גמור גם לא להצליח בכל או להשתייך לקבוצה מסויימת. (לא עוזר). 2. עוד משהו... היום בבית הספר הוא הלך מכות עם בן כיתתו מכיוון שהוא חש מאויים פיזית. (בן כיתה אחר אמר לו לפני כשנה כאשר משהו נוגע לך בצוואר אתה יכול למות מכך) מאז הוא אינו מוכן ששום דבר יגע בצוואר שלו, גם לא חולצה (מושך אותה כלפי מטה). אשמח לתגובתך. אמא שמאוד אוהבת את בנה ורוצה לעזור לו.

שלום רב, ילדים יודעים לזהות בנקל את עמדות הוריהם ביחס להישגים והצלחות, ומשתדלים לעמוד בסטנדרטים הללו ככל יכולתם. לעיתים, ציפיות לא ריאליות של הורים (או כאלה שאינן בהתאמה ליכולותיו של הילד) עלולות ליצור תסכול ולחץ, ובמקרים מסוימים אף לתחושת ייאוש משתקת. עידוד למצויינות הוא עניין רגיש וחמקמק, וכדי לעשות אותו נכון כדאי לאמץ גישה של מאמן כושר, שמעודד ומחזק כל הזמן, ומעלה את רף הדרישה לאט לאט ובהדרגה, וכמובן במותאם ליכולתו של המתאמן. ההתנהגות החדשה של בנך יכולה לרמוז על מצב של עומס יתר, ואם את מודעת לכך, נסי להרפות מן הלחץ. זכרי שמסר מילולי חד פעמי ("זה בסדר גמור לא להצליח בכל") לא יכול להתחרות בשנים של מסרים ישירים ועקיפים בזכות ההצטיינות. יש עבודה!!! בנושא הפחד, הייתי ממליצה מאד לטפל נקודתית, ולהסביר לבנך בצורה מאד עניינית ומפורטת מה מסוכן ומה לא. תוכלי להיעזר לצורך כך ברופא הילדים שלכם, או בכל דמות אחרת עליה הוא סומך מבחינה רפואית. הסבירו מהן סכנות אמיתיות וכיצד יוכל להישמר מהן, ואל תסתפקו בביטול האיום שהוא מרגיש כרגע. בהצלחה ליאת