קשיים נורמטיביים- המשך...

שלום ליאת אני קווה שאת זוכרת אותי, האמא שכתבה לפני כשבועיים על בתי בת ה 3 ותגובותיה ללידה מתקרבת ובכן, עצותייך לגבי תגוה המשתמשת בתוצאה טבעית די עזרו והיא לדעתי מקשרת יותר טוב בין סיבה ותוצאה. מאז, ילדתי בערב ראש השנה. בביקורה הראשון אצלי היא היתה נבוכה.. הרבתה לומר"תשימי את התינןקת אצל אבא", אנ רוצה להיות אצלך וכולי. עם ההגעה הביתה, ובעצם כל פעם שהתינוקת יונקת, היא אומרת "תשימי אצל אבא", תזיזי אותה", "תשימי אותה על הרצפה", "תפילי אותה". ברור לי מאיזה מקום היא עושה זאת ואני אומרת לה שאני רוצה להיות איתה וכשאסיים אקח אותה, או מציעה לה לשבת לידי, להשען עליי, אפילו שאעשה לה מעין "עיגול" בסיכול רגליי שתיכנס אליו וכך גם לה יהיה מקום אצלי. היא לא מסכימה ורוצה את מקומה, תרתי משמע. העניין הוא שכשאני מניקה היא גם יכולה לבוא ולצבוט אותי, להרביץ לי, לגעת בי בצורה מכאיבה ואין לי יכולת פיזית לעשות דבר. כל כך קשה לי לומר לה שכך לא נעים לי ושאני לא יכולהכך להיות איתה ואפילו פעם אחת היא רצתה להרביץ לתינוקת ולי וביקשתי את עזרת בעלי בלהרחיק אותה מעט. התייסרתי נורא! ברור לי שזה מחזק לה את הדחיה שלה או יותר נכון את המקום ה"שני" שלה כעת, אבל אני לא יכולה לתת לה להרביץ לי או לתינוקת. תוכלי בבקשה להמליץ לי על תגובה או תגובות שינסו לתת לתינוקת את מומה ואת הטיפול שלה , ולגדולה את המקום שלה, יחד עם עצירת התנהגויות אלו? אני יכולה לומר שבכל אפיזודה כזו אני גם משקפת לה "אני ידועת שזה לא נעים לך שעכשיו אני לא לוקחת אותך, אני יודעת שקשה לך, עוד מעט אקח אותך". כואב לי עליה ונורא רוצה לעזור לה. אציין כי אני עושה כמיטב יכלתי ,ברגע שמתפנה, אני הולכת איתה לחדר לשחק, רואה איתה סרט אהוב עליה, או נכנסת איתה לתוך "זחל גדול" שוא מעין בית צעצוע עבורה ומשחקות, אם כי לא הרבה זמן. אנא, אנא עזרתך.

חגית סליחה שאני מתערבת, אני לא מקצועית ואין לי ילדים (וגם לא יהיו..), אבל נשמע לי שהבת שלך רוצה איתך זמן איכות. נכנסה לה מתחרה לחיים (מזוית הראיה שלה) שלוקחת לה את כל המקום שהיה רק שלה. אני חושבת שאת צריכה להקדיש לה זמן מיוחד בשבילה כל יום. למשל,שעתיים ביום שאת מטיילת רק איתה,בלי התינוקת, או משחקת רק איתה ומישהו משגיח על התינוקת וכו'. לדעתי,כשהיא תבין שהתינוקת לא תפסה את כל המקום שהיה רק שלה, ואם תנסי לשתף אותה בטיפול (לעזור להחליף חיתול או לעזור לקלח או משהו כזה, לפי יכולתה כמובן) ההתנהגויות שלה יפחתו או יעלמו .

מזל טוב, חגית! איזו דרך חגיגית לקבל את השנה החדשה!!! מאחלת לכולכם הרבה בריאות, נחת ושמחה יחד. לצד השמחה וההתרגשות מבואו של תינוק חדש הביתה, קיימת אצל הורים מסוימים הנטיה לרחם על הילד הבכור, על כך שנגזלה ממנו הבלעדיות וה'כוכבות', ועל כך שמקומו במשפחה שוב לא יהיה כבעבר. זוהי עמדה בעייתית קצת, משני טעמים. ראשית, לידת אח היא אירוע חשוב ומשמח בטווח הקצר ולטווח הארוך. אין להסתכל על כך כעל אסון או עוול, ובטח שלא לרחם. ילד שמרגיש שמרחמים עליו, מפתח תחושת מסכנות שתצדיק זאת. שנית, הרחמים מובילים בדר"כ לרצון לפצות את הילד ולפנק אותו, מה שעלול ליצור התנהגויות "מגיע לי", ויכולת מוגבלת להתמודדות עם תסכולים. כמו שכתבת בעבר, לבתך היו עוד לפני הלידה התנהגויות אימפולסיביות ותגובות זעם למצבי תסכול, וכיום (במצב שהוא אובייקטיבית שברירי ופגיע מבחינה רגשית) היא מגיבה באופן דומה. זה מאד מרגש לראות עד כמה את קשובה ומתחשבת בה, רואה את הקשיים ומכירה בהם. זה חשוב. עם זאת, דוקא כדי לעזור לה להיאסף ולהתמודד בהצלחה עם המציאות החדשה, עליך להכתיב כללי התנהגות ברורים ומפורשים, ולאכוף אותם ברוח ה'תוצאה הטבעית'. לכן, עליה לדעת מראש שאם היא תפגע בך או בתינוקת בזמן הנקה, היא לא תוכל להיות על ידך בפעם הבאה שתניקי. אפשר להפסיק גם את ההנקה באמצע, ולעבור לחדר אחר סגור בפניה כצעד חריג. אם תצליחי לעשות זאת ללא כל תגובת נזיפה או דיבור, הסיכוי שזה יעבוד גבוה יותר. לצד זאת, כמו שאת עושה כבר, יש להעניק לה שפע תשומת לב בזמנים שאינך עסוקה, או לגייס את אבא/סבתא/כל מבוגר אחר בבית, שימלאו את מקומך. אני חושבת שלידת הילד השני יכולה לחולל נפלאות לקשר שבין הילד הבכור לאבא, שמקבל עתה תפקיד משמעותי, וכמובן לחזק את הקשר עם סבא וסבתא או עם דודים, כשכולם מרוויחים. שולחת לך שוב הרבה ברכות, סבלנות וכוח, ומאחלת לך הסתגלות מהירה למשפחה שגדלה פתאום. זה לא קל, אבל מאתגר ומבטיח. בהצלחה ליאת