איפה הבעיה אצלי או אצל הילד?

שלום רב, בן 5. ילד מקסים, חכם, ידע מעל גילו, מנומס, ללא התפרצויות זעם ומאוד רגיש לאחרים. תמיד לבוש יפה ושומר על ניקיון גופו ומסודר. יכולה להגיד ילד נורמאלי ללא בעיות התנהגות מיוחדות. איפה הבעיה? הוא כבר שנה שניה עם אותם ילדים בגן ולא הצלחנו אף פעם להזמין ילד לבית. הוא דווקא פנה לילדים ןהזמין אותם ואף הפתיע את כולם ופנה פעמיים לשני הורים שבאו לקחת את ילדיהם מהגן וביקש שירשו לילדיהם לבקר אותו. הוא ביקש כל כך יפה וההורים התלהבו. ניסנו לקבוע מועד ופתאום התחילו להמציא תירוצים. אני גם ביוזמתי פניתי פעמים רבות להורים בדרכי נועם והצעתי שיתארחו אצלנו או שישלחו את הילד לשחק עם בני אחרי הצהרים. אפילו הצענו שנאסוף את בנם יחד עם הבן שלי מהגן ושהם יבואו לאסוף אחר כך מביתנו בשעה שנוחה להם.. וכל פעם ההורים כאלו מביעים הסכמה ואז נסוגים..ומתחילים להמציא תירוצים או מתעלמים. אני לא מצליחה להבין למה זה קורה. הבן שלי מאוד מתוסכל במיוחד כשרואה או שומע על ילדים מאותה כיתה שמתארחים אחד אצל השני והוא לא מצליח לארח אף ילד. האמת אני גם מאוד מתוסכלת מזה. הערה אחת, לפעמים אני מרגישה שהבן שלי קצת עצור.. קשה לו להשתחרר מהר.. לפעמים בכיתה מעדיף לשחק לבד למשל בפינת היצירה לפעמים משחק עם הילדים ולפעמים אומר לי שלא רצו לשחק איתו. אני חשבתי שזה טבעי??? אולי טועה. ואולי הבעיה אצלי? אני לא תותחית בלצור קשרים חברתיים. לפני יומיים יזמתי ושלחתי לאחת האמהות שהבן שלי מאוד מתגעגע לבנה ואולי ניתן להם לשוחח כמה דקות דרך הוואטספ. לאחר שקבענו שעה וסיפרתי לבן שלי היא נעלמה לי. אני בכיתי מזה.. זה מאוד מאכזב כבר סיפרתי לילד. איך אני יכולה לעזור לבני? תודה