פחד מקקי בלי חרדת אסלה

שלום רב, בן 5. גמילה מחיתול בגיל שנה וחצי ללא כל בעיה מיוחדת. בגיל שנתיים וחצי שלוש החל להתייחס לקקי כאל יישות ולשאול האם יש לו אמא אבא, אוכל, יש לו ידיים? הבאנו ספר על גוף האדם וגם ערכאת מודל גוף האדם והסברנו לו. בטוח הבין את זה. הוא חכם, דברן ואנטלגנטי. אחרי תקופה הפסיק לשאול.. התחיל להעז לנגב לבד, לא מתרגש אם נוגע לו קקי בידיים (בהתחלה היה צורח ממש). אבל, הוא המשיך לסרב לעשות קקי ביוזמתו. הוא מתאפק עד שבורח לו קצת קקי בתחתונים. אני נאלצת לקחת אותו לשירותים ולרוב יושב על האסלה מדבר ומשתולל ומנסה לא לעשות קקי ולרוב לא עושה. הולכים וחוזרים כמה פעמים ביום לשירותים עד שהוא עושה או ממשיך להתאפק ולא עושה ויום למחרת עושה. ניסיתי לתת לו פרסים על הקקי שיתף פעולה כמה ימים והלך ביוזמתי ועשה ואחר כך הפסיק לשתף פעולה. ניסיתי להסביר לו שאם לא עושה קקי אז לא יוצאים לטיול או לסבתא או דברים דומים ולא התרגש יותר מדי ומצא לעצמו עיסוקים אחרים. ההרגל הזה מכניס המון עצבים ומתח לבית. וגם הילד כל הזמן סובל מכאבי בטן. רופאת המשפחה בדקה אותו ושללה כל בעיה רפואית. ביוזמתי הלכתי לפסיכולוג קליני בעל ניסיון רב בנושא זה. הוא המליץ שנסביר לו שמדובר בבעיה רפואית חמורה להראות לו תמונות של מעיים חסומות ולהסביר לו אם לא ילך לבד אז משתמשים בשיטה לא נעימה. מאז הילד פוחד ועושה רק בתחתונים (דבר שלא קרה כבר שנתיים. יש בריחות אבל לא קקי שלם בתחתונים) וחווה רגרסיה. הפסיכולוג מציע שנכריח אותו לשבת בשירותים כל יום לפחות חצי שעה לבד, בלי כל בידור או דבר שמעסיק אותו ולהסביר לו שאין אפשרות לצאת משם אלא אם תם הזמן או שהוא עושה קקי. אני חושבת ששיטה זו יכולה להזירק לילד במקום לקדם אותו. בנוסף הציע משלשלים וחוקן למרות שרפואית הילד מסוגל לעשות קקי כל יום, כי אין לו עצירות והוא חש את הצורך בלעשות קקי כל יום אבל מתיישב עד שעובר לו. מה את ממליצה? אני מרגישה ששיטה זו לא תטיב עם בני ומצד שני אני לא יודעת מה כן יכול לעזור תודה