רשלנות אולי?

שלום רב!!! אתאר את האירוע שעברתי... מתנצלת מראש על האורך ותודה על הסבלנות בשבוע 36 להריוני נשלחתי מהמרפאת סיכון גבוה לבצע בבית חולים את הבדיקה של העמסת סוכר 100 עקב ערך משקלו הגבוה של העובר (מה שהיה במהלך כל ההריון ורק לקראת סוף ההריון פתאום נזכרו שהעובר גדול ). גם במכתב הפניה של הגנטקאי עוד בתחילת הריון נתבקשו הרופאים לעקוב אחר הגדילה של הילד אך לא היה שום התייחסות מצידם על אף שכל פעם נאמר לי באולטרזסאונד כי העובר גדול. (העובר נולד במשקל של 3750). בתוצאה התגלה כי ערך אחד גבוה וערך אחד גבולי ולכן נתבקשתי לבצע עקומות סוכר שגם בעקומות הסוכר התגלו ערכים גבוהים ולכן בשבוע 38 נשלחתי לזירוז לידה. בבדיקות הראשוניות בבית החולים התגלה במוניטור האטה בקצב דופק העובר למשך 3 דקות (כמה פעמים) ואז הוחלט בגלל הסכרת ובגלל האטות אכן לזרז את הלידה וכך היה. נאמר לי בבית חולים כי בבדיקת אולטרסאונד העובר מעל משקל ארבע קילו אך בהערכת משקל ידנית נאמר לי על יד שני רופאים כי העובר אינו יעבור את המשקל 3800 וכי עליי להחליט אם אני רוצה לעשות ניתוח קיסרי או לידה ואגנאלית (הרופאים המליצו לי ללדת לידה טבעית). החלטתי ללדת לידה ואגנאלית. ראשית לאחר הכנסת בלון טירטרו אותי ממחלקה למחלקה בטענה כי המחלקה מלאה ואין לי מקום ביולדות וכי בבוקר יחליטו מה לעשות לפי התקדמות הפתיחה. בזמן ביקור רופאים לאחר בדיקת רופא הייתה לי פתיחה של חמש והוחלט להעביר אותי למחלקת יולדות. לאחר שהגעתי למחלקת יולדות הוחלט להביא לי חומר זירוז (לא זכור לי מה שם החומר) ולחצו עליי האחיות להסכים לקחת אפידורל _למרות שמאוד לא רציתי הן עקב הבעיות בגב והטיפולים שאני עוברת עקב ההריון עצמו והן עקב ההשלכות של האפידורל). בהשפעתם של האחיות והרופאים החלטתי לקחת אפידורל. הגיעה רופאה מרדימה שעושה זאת לאחר שעה וזאת בעקבות הלחץ מבעלי ולאחר שהגיעה ייחסה היה מאוד מזעזע ומחריד. היא דקרה אותי לפחות 7 פעמים למרות שלא זזתי וסבלתי בשקט ובפעם השביעית התחלתי לבכות מהכאב של הדקירה ומהצירים והיא פשוט צרחה עליי בצורה מחרידה והתייחסה אליי כאל מישהי מסוג ב. לאחר מכן רוב הזמן הייתי בחדר רוב הזמן לבד ורק פעם בכמה זמן היו נכנסות לבדוק מה מצבי וגם זה בעקבות הלחץ מבעלי. כשהגעתי לפתיחה של שמונה התחלתי להרגיש שוב פעם כאבים עזים של הצירים והתחננו הן מהרופאים והן מהאחיות לבוא לבדוק את מכשיר האפידורל אך לא הייתה התייחסות מצידם ורק לאחר כשעה נכנסו לבדוק למה בעלי מתלונן. לאחר מכן התגלה כי המכשיר היה מנותק מהשקע וכל אחת האשימה את השניה למה זה היה מנותק. גם לאחר שחיברו את המכשיר שוב פעם הרגשתי את הכאבים העזים והחיבור לשקע עדיין לא עזר ואני ממשיכה לבקש מהם שייראו מה הבעיה כי זה לא עזר וכי המכשיר ממשיך לצפצף אך אף אחד לא התייחס ורק נאמרו לי המשפטים כגון: "תפסיקי להיות מפונקת", "אין שום בעיה הבעיה היא אצלך בראש" וכו'. הלידה הפעילה התחילה ואני מרגישה כאבים עזים. את הלידה התחילה מיילדת שביקשתי שלא תהיה אצלי אך הם אמרו לי שתכף יתחלפו המיילדות ויגיעו שתי המיילדות שביקשתי (שהיו שייכות לחדר שלי בין היתר). אותה מיילדת הייתה מאוד גסת רוח. הבאתי שמן מהבית ביקשתי ממנה למרוח לי אך גם פה לא הייתה התייחסות. כל הלידה היא הייתה לבד. היא חתכה אותי והיו לי קרעים עמוקים ותפרים (גם במהלך הלידה הרגשתי שאני מאבדת הכרה ביקשתי לשתות והיא קראה לי מפונקת ולא דאגה לתת לי מים) עד שבעלי כבר נכנס לחדר בזעם ובזכותו גם מה שנקרא שרדתי בלידה. לאחר הלידה התגלה כי הצינורית של האפידורל לא הייתה מחוברת לגופי וגם כשרופאה הגיעה כהיא דיברה אם המיילדת ואמרה לה ברוסית שלא אבין (כי לא ידעה שאני מבינה )כי היא הגזימה אם הקרעים והחתכים. כששאלתי מהרופאה כמה קרעים יש לי היא אמרה הרבה ואין מה לעשות יהיו לי כאבים בזמן תפירה למרות הזריקה שהוזרקה לי על ידה. חשוב לציין כי גם המיילדת הזריקה לי שתי זריקות בטוסיק וטענה כי זה בשביל שלא ארגיש את כאב התפירה (שגם פה זה היה שקר כי אחר כך בטיפת חלב נאמר לי כי הזריקה לעצור את הדימום הרב שהיה לי). לאחר התפירה העבירו אותי למחלקה אחרת ושם ל ערכו לי שום בדיקה על אף שהתלוננתי על חולשה וכאבי ראש עזים ורק לאחר יום יומיים (ל זכור לי בדיוק) לקחו לי ספירת דם וגילו שההמוגלובין שלי ירד מ - 10 ל -6 ונתנו לי שתי מנות דם באותו הלילה. כמו כן נאמר לי כי גם חסר לי ברזל ואני נשארת להשגחה עוד יום יומיים שבהם אקבל טיפול ועוד מנת דם נוספת אך כל זה לא נעשה ולא קיבלתי במהלך היומיים האלה שום טיפול לעומת זאת מי ששכבה איתי בחדר קיבלה טיפול מעולה למרות שמצבה היה הרבה יותר טוב ( קיבלה מנת דם כי היא ביקשה וגם ברזל) וזאת מכיון שדודה עובד בבית חולים. חשוב לי לציין כי לאחר כמה ימים לאור השיחה שלי אם אחת הבחורות (אני יודעת גם מה שמה) שילדה פחות או יותר איתי והייתה לה לידה והריון ללא שום סיבוך וילדה תוך 10 דקות כל הרופאים שהיו באותה משמרת, פרופסור של בית החולים, מנהל ואותן מיילדות שביקשתי היו אצלה בחדר וזאת מכיון שהם מכירים והמשפט שנאמר לי מפיה היה כזה: "חבל לי שההתנהלות בארץ שלנו היא כזאת, רק אם מכירים או שנותנים כסף מקבלים שרות טוב" (מה שזיעזע אותי עוד יותר, הייתי צריכה לעבור את כל הסבל הזה רק בגלל שכולם היו אצלה בחדר ואצלי מיילדת אחת שלא הסתדרה). כמו כן מאוד רציתי להניק זה היה חלום וגם שם בחדק הנקה שביקשתי עזרה שיבוא פעם אחת להראות לי איך מניקים כי לא יכולתי לשבת בחדר הנקה עקב חולשה והרגשת עילפון והתפרים והקרעים שהיו לי וגם לא היה לי מאוד נוח לשבת שם גם פה קיבלתי סרוב ורק ביום השלישי אחרי מאומה מצד בעלי עשו לי טובה לבוא להראות לי איך מניקים אבל כבר היה מאוחר והתינוק סירב לינוק. הייתה לי לידה מזעזעת למרות שיכל להיות הרבה יותר טוב, גם בהריון עצמו היו לי הרבה סיבוכים והועברתי מרופא לרופא וקיבלתי יחס מזעזע חבל לי שנשארתי עם כזאת צלקת בלב ועם כאלה זיכרונות שמקשים עליי לתפקד ביומיום וחרדות לא מעטות. ההריון הזה מאוד יקר לי וחבל שחוויתי דברים כאלה מזעזעים. כרגע אני לא יודעת אם יש נזק ממשי כי אני מתקשה לתפקד עקב כאבי גב תחתון וסובלת מבריחת שתן כמו כן רק לאחר כחודש "נבדקתי (אם אפשר לקרוא לזה כך) והוא אמר שהקרעים נסגרו ויש רק כמה תפרים. סליחה על "המגילה" אך אשמח לדעת אם אוכל לעשות משהו בנידון (תביעה או כל דבר) והאם זה נחשב לרשלנות רפואית? תודה מראש

אדוה שלום, חבל שהלידה, שאמורה היתה להיות אירוע משמח, התפתחה אצלך לאירוע טראומטי כל כך. יתכן שההתנהלות של הצוות לא היתה, בחלק מהזמן, ראוייה, ויתכן שחלק מהסבל שעברת היה ניתן למניעה. יחד עם זאת, לא נראה לי שמדובר על רשלנות של ממש, מה גם שהנזק, למרבה המזל, התבטא בסבל נפשי וכאבים, מה שנקרא בשפת המשפטנים "כאב וסבל", ולא בנזקים לטווח ארוך לך או ליילוד. באשר לאפשרות לתביעה - זו אכן קיימת, אך עליך להחליט אם שווה לך הטירחה הרבה הכרוכה בניהול תביעה מסוג זה, כאשר, כאמור, הרשלנות מוטלת בספק והנזק אינו רב. בברכה, עו"ד וד"ר (רפואה) תמיר גורן M.D, LL.B עורך דין ורופא מומחה בגינקולוגיה ויילוד תביעות רשלנות רפואית בכל ענפי הרפואה