אחרי 9 שנים יחד הוא חוזר בתשובה- מה לעשות???

שלום, אני וחבר שלי כבר ביחד 9 שנים, לפני כמה חודשים התארסנו. הוא מגיע ממשפחה מסורתית אבל היה יותר חילוני מהוריו ואני מגיעה ממשפחה חילונית יותר (אנחנו צמים בכיפור ואמא שלי מדליקה נרות שבת אבל בזה בערך מסתכמת הקרבה שלי לדת) במהלך השנתיים האחרונות הוא התחיל להתחזק מבחינה דתית. בהתחלה זה היה לא משמעותי עבור הקשר שלנו ולא הפריע לי כיוון שאלו היו דברים שנגעו רק לסדר היום שלו (להניח תפילין למשל או לשמוע שיעורי תורה כשאנו לא ביחד), יותר מאוחר הוא כבר ביקש ממני שאם אפשר לא ניסע בשבת (כל הזמן היינו יוצאים)ולא ניזום יציאות עם החברים. למרות שהבעתי את התנגדותי לעניין הסכמתי לנסות למשך תקופה מסויימת ולראות איך זה מסתדר בתנאי שהוא לא אומר לאף אחד שהוא שומר שבת כדי שלא יפסיקו להציע לנו לצאת. הוא הסכים אבל במקום הוא פשוט החליט לא לענות יותר לטלפון כאשר היו מתקשרים אליו כדי להזמין אותנו ליציאות וכאשר שאלו אותו הוא אמר שהוא משתדל לשמור שבת למרות שהוא הבטיח לא לומר. קצת אחרי מקרים אלו ביקשתי ממנו שיפסיק לשמור שבת מכיוון שאני לא מסוגלת להמשיך כך. כל שבת בבוקר אני מתעוררת ממורמרת על כך שאין לנו אפשרות לצאת יחד לבתי קפה, למפגשים משפחתיים עם המשפחה שלי (שתמיד נעשים בשבת בגלל שזה היום היחיד שמתאפשר לכולם) או סתם עם חברים (מה שדורש נסיעה). אין לי שום רצון או כוונה לחיות את החיים המשותפים שלנו כשכל שבת אני יוצאת לבד. אני מוצאת את עצמי מחכה שתגמר השבת או בורחת באמצע השבת לבית הורי כי כבר קשה לי להיות איתו כשהוא שומר שבת. כחצי שנה לפני שהתארסנו (בערך שנה מהיום) הייתה לנו שיחה על איך יראו החיים המשותפים שלנו יחד והוא הבטיח לי שאני אהיה זו שאקבע את הגבולות בנושא הדת ואם יהיה משהו שאתנגד אליו הוא לא יעשה אותו. מאז הוא רק הלך והתחזק בדת למרות כל בקשותי שלא נשמור שבת. בשבוע שעבר כבר הרגשתי שהוא לא שולט בשינוי שקורה לו ושלא משנה מה אני אומרת או איך אני מרגישה הוא פשוט נשאר בשלו ובטוח שההתחזקות שלו בדת טובה לזוגיות שלנו למרות שמאז שהוא מתחזק אנחנו מתווכחים הרבה יותר ותמיד על נושאים של הדת, לא טוב לו כשהוא מוותר עבורי על שמירת שבת כדי שבכל זאת ניסע למפגשים משפחתיים ולי לא טוב לראות אותו ככה ולא טוב גם כשהוא לא בא. הדבר שהכי מציק לי הוא שמירת השבת שלו. קשה לי עם כך שאין לנו את האפשרות לצאת בתור זוג לאן שאנו רוצים ומתי שאנו רוצים. אתמול הייתה לנו שיחה מאוד קשה, הכי קשה שהייתה לנו בכל 9 השנים שאנו יחד. בסוף השיחה הוא הסכים לשמור שבת כן ושבת לא (אני יכולה גם לא לשמור אם לא ארצה). הבעייה היא שאני לא מאמינה לו כבר כשזה נוגע לדת מכיוון שנראה לי שהוא לא שולט במה שעובר עליו ומכיוון שבעבר הסכם דומה גם לא עבד. בנוסף יש לי הרגשה ששנינו נהייה אומללים בסוף, אני בגלל השבת שהוא ישמור והרגשת הגבלת החופש שלנו כזוג ובגלל הרצון לגדל משפחה חילונית (כמו שאני גדלתי בה), והוא בגלל שהוא תמיד ירגיש רע על כך שהוא מחלל שבת בגללי ואי ההסכמה על דרך הגידול של הילדים. אני דואגת מכיוון שבשיחה אתמול הוא אמר לי שהוא הפך לאדם עם מידת אמונה מאוד גבוהה ברמה כזו שהוא מסוגל לשמור שבת באופן מלא וללכת לבית כנסת כל יום (וכל זה תוך פחות משנתיים אחרי שהוא היה אדם שאפשר להגדיר כחילוני) ושמאז שהוא חזר בתשובה הוא אדם מאושר יותר והוא מרגיש שהוא קורן,אני לא רוצה לפגוע לו בהרגשה זו אבל זה בא על חשבון האושר שלי עד לרמה בה אני אומללה. אני מפחדת שיום אחד (אפילו ממש בקרוב) הוא יחליט שאם יהיו לנו ילדים הם צריכים להיות מחונכים בצורה דתית, אני מפחדת שנעשה אחד לשני רע בחיים בגלל ההבדלים במידת הדת שלנו ואני ממש לא יודעת מה לעשות. אני אוהבת אותו בכל ליבי אבל בכל צעד שהוא עושה לכיוון הדת אני עושה 2 אחורה מכיוון שאני מרגישה צורך לאזן את המצב שנוצר כאן כשבעצם מה שקורה זה שאני מתרחקת ממנו. כבר הגעתי למצב שאני לא מוכנה לשמוע על שום דבר שקשור לדת ואני ממש לא מוכנה לחיות את החיים שהוא רוצה שנחייה וממש לא מוכנה אפילו לעשות צעד אחד לכיוון הדת (ניסיתי ואני פשוט מרגישה שאני הופכת לאשה מגעילה וממורמרת ככל שאני לוקחת יותר צעדים). אני מרגישה כאילו יש פעמים שאני לא מכירה אותו יותר (בעיקר כשהוא מדבר על הדת) והכי אני מפחדת ממצב בו נמרר אחד לשני את החיים. אנחנו אמורים להתחתן ביוני הקרוב ואני שוקלת לבטל את החתונה... בשבוע האחרון אני לא מפסיקה לבכות וממש קשה לי כי לא משנה מה אעשה שנינו נהיה אומללים. אם אני אשאר ונתחתן זה יהיה בגלל כל הנ"ל ואם אני אעזוב זה יהיה בגלל שאנחנו אוהבים אחד את השני כ"כ. בבקשה עזרו לי, מה עלי לעשות? האם לסבול את כאב הלב ולעזוב וכך לתת לו וגם לי סיכוי לחיים טובים יותר או שיש פתרון אחר שלא כולל התקרבות שלי לדת?

שירה היקרה בדרך כלל התשובות הניתנות בפורום אינן חד משמעיות ותמיד מאפשרות ראייה של אופציות נוספות. להוציא מצב אחד - והוא המצב שאת מתארת. אין אפשרות לחיים משותפים עם בנאדם דתי בעל אמונה הרוצה לחיות אורח חיים דחי הכולל שמירת שבת, שמירת כשרות,שמירת נידה שפירושו גם המנעות ממגע ידני אפילו,חינוך דתי לילדים,לבוש בהתאם לרוח הדת וכן הלאה וכן הלאה. ריבוי של מנהגים ושינוי כולל באורח החיים ביחס לחייו של אדם חילוני. תהליך חזרה בתשובה הוא תהליך הנובע מפנימיותו של אדם, בדרך כלל הוא בלתי ניתן לעצירה והוא נכון לאדם שבחר בדרך זו. אין זה אפשרי כמעט להסיטו מדרכו וגם אין זה נכון שכן זהו צורך נפשי עמוק. אדם דתי או חרדי אינו מסוגל לקיים שגרת יומיום עם אישה שאינה נמצאת באותה רמה דתית כמותו. הפערים גדולים ובלתי ניתנים לגישור. במובן זה, או שאהבתך אליו תביא אותך לתהליך חזרה בתשובה יחד איתו או שלצערי תצטרכו לצאת לדרכים נפרדות. אין מצב שאדם מאמין ודתי ישמור מצוות לסירוגין, שכן מבחינתו זהו חטא ואי עמידה בציווי הדתי. התהליך שאת מתארת מתרחש לעיתים אצל זוגות אפילו נשואים, כשצד אחד חוזר בתשובה בצורה עמוקה והדבר מביא בדרך כלל לפירוק מסגרת הנישואין. במקרה הנוכחי מוטב לצערי לא להכנס לכך כלל. כל טוב ובהצלחה אילנה