קצר בתקשורת

שלום, אני בת 28, נשואה מס' חודשים. אני ובעלי ביחד כ-5 שנים. מאז ומתמיד היו לנו בקשר תקופות ארוכות מצויינות, ומדי פעם תקופות קצרות מתוחות, סוערות ולא נעימות. אני מניחה שבכל קשר ישנן עליות ומורדות שכאלה. הבעיה היא כזאת, אני נמצאת בטיפול פסיכותרפיסטי כבר מס' שנים, עוד מלפני שהכרתי את בעלי, כיום- בעקבות הטיפול- אני מאוד מודעת לעצמי ולמה שקורה בקשר שלנו. הרבה פעמים אני זו שמכוונת את הדברים בלי שהוא מודע לכך, והכל מסתדר לשביעות רצון שנינו. הדבר היחיד שאני לא מצליחה להתגבר עליו הוא התקשורת בינינו בתקופות הפחות נעימות, כשאנחנו רבים. זה לא קורה המון, אבל כשזה קורה, אני מגיעה למשברים של ממש ועוברת לי בראש המחשבה ש-"איך אני אסתדר איתו? אולי אנחנו לא מתאימים" וכו'. זה קורה בגלל שהוא רב איתי כמו ילד קטן, למשל- מטיח בי אשמה על למה אני עושה ככה ולמה אני כזאת וכו', אם אני מעירה לו על משהו הוא ישר מתגונן ומעביר אליי את האשמה שאם אני לא הייתי עושה כך וכך אז הוא לא היה מתנהג ככה וכו'. אני מנסה לדבר איתו ולהסביר לו שהוא מתגונן ומתנהג כמו ילד, ושאי אפשר לתקשר ככה. אבל גם אז מגיעה התגוננות ילדותית, העלבות, וזה לא נגמר. רק אחרי ששנינו נרגעים, זה נגמר. גם ניסיתי לדבר איתו על זה כשאנחנו רגועים, אבל הוא לא מוכן לשמוע ושוב נכנס לעמדת מגננה והאשמה חוזרת. ניסיתי להציע שיבוא איתי לטיפול זוגי- זה רק גרם לו להתנפל עליי עוד יותר ולהעליב אותי. אני לא יודעת איך להביא אותו למצב שיקשיב לי באמת מבלי לריב איתי, כי אני מאוד אוהבת אותו ומאוד רוצה לפתור את הבעיה הזו. בבקשה עצה/שיטה/רעיון איך לטפל בזה בנעימות וללא עצבים.

גלי שלום, אכן בעיה לריב צריך לדעת כלומר להתווכח עניינית על הנושא בלי להעליב, בלי להשפיל, בלי להאשים ובלי להכאיב לצד השני. דבר נוסף אדם צריך לקחת אחריות גם על רגשותיו הלא נעימים. הכעס והעצבנות שבהם אחנו מגיבים הם מתוכנו ותלויים בפרשנות שלנו למצב. בטעות אנו אומרים שהשני הרגיז ועצבן אותנו בשעה שזה אנחנו "שבחרנו" להגיב בכעס ובעצבנות. תובנות מסוג זה ושינוי דפוסי ריב דורשים הרבה זמן הבנה ותרגול: את אומרת שברוב המקרים את יודעת לכוון את העניינים על פי רצונך קחי אפוא על עצמך את הפרויקט של ניהול כעסים. התייעצי עם המטפל שלך על דרכים לשיפור היעילות שבריב שהרי ריב זה מאבק כוחות לשם השגת מטרה מסוימת. כדאי גם לחפש ספרות בעניין.