על הקצה - האם הכל אבוד?

את צריכה להחליט מה את רוצה. אפילו לא מה את רוצה, די עם זה, אלא מה נכון לעשות. את כבר כמעט שנה בשגעונות של כן להיות או לא להיות. מתוכה רגעים של אושר וידיעה מוחלטת שזה המקום הנכון עבורי, ורגעים רבים של חרדה וספקות ושטויות מטופשות. מה הסיבה לשגעונות? הכשלונות שלך. כל פעם מחדש את מאכזבת אותו ופוגעת בו ונכשלת וזה מוביל לעוד ריב ועוד ריב מעל 200 ריבים בלי להגזים. עד שבסוף נחתה לך המחשבה שגם הוא דקלם לא פעם - זה לא זה, אני לא מצליחה אני לא אוהבת באמת ואין טעם. מה הסיבה לכשלונות שלך? עצלנות, חוסר אכפתיות, אפתיות, מחשבה מטומטמת שמישהו יעשה שאיכשהו יסתדר. אפילו חוסר מחשבה. את לא באמת מקשיבה ולא מקדישה לזה את מלוא האנרגיה. את מבלה את זמנך בלחשוב על שטויות ממש שטויות. את לא מתביישת? איך את חיה עם עצמך ולזה את קוראת אהבה? ואת חושבת שהוא לא ישבר כשתגידי שאת אוהבת אותו ותתייחסי אליו ככה? ואת לא מתעוררת לא משנה מה קורה את נשארת קרה וחסרת אכפתיות עד שזה באמת יקרה ויהיה סופי ואת תקלטי את זה ותתחרטי ואז אכלת אותה ומגיע לך אם הייתי במקומו הייתי עוזבת כבר מזמן אם אני חושבת על טובתו אז באמת עדיף לו בלעדייך. חסרת עמוד שדרה, חסרת אכפתיות, חסרת תשומת לב, לא מקשיבה, לא מתייחסת כראוי, כפוית טובה, מפונקת, חצופה ופוגענית. חסרת לב. חושבת רק על עצמך והגחמות שלך. הוא כמו קדוש. עשה בשבילך יותר ממה שמישהו אי פעם יעשה בשביל מישהו אחר אין בני זוג כאלה ואת זורקת את זה לפח בקלות כי אין לך ערך ואין לך מושג וכי את איזשהו רובוט חסר רגשות שטוען שהוא אוהב אבל עושה ההפך לא מגיע לך מישהו כמוהו מגיע לך להישאר לבד לנצח אפילו עכשיו כשאת כותבת את זה את חושבת על שטויות ודרמות ומה תעשי אחרי שתיפרדו ובונה לך תסריטים מפגרים את מזעזעת וכשהוא באמת ילך פתאום תתעוררי ותבכי ותתחרטי חראית החבר הכי טוב שלך הבנאדם הכי קרוב אלייך שהכי אוהב אותך והכי שומר עלייך ונותן לך מאיפה שאין לו לתת שמקריב עבורך את עצמו ואת כל כולו ורק רוצה מילה טובה ויחס חם ומגע משהו מינימלי ואת על הזין שלך אחרי יומיים של "השתדלות" חוזרת לשטויות שלך כמו איזה נבלה 3 שנים של זוגיות מתוכם 2.9 הוא סובל. ושם אותך על גג העולם הוא חשב שאם יהיה לך טוב אז גם לו יהיה בסוף. ואת לקחת את כל הטוב לעצמך ולא מביאה לו כלום זבל זה מה שאת עוד מעיזה לכעוס עליו שהוא גורם לך להרגיש רע! איך זה אפשרי בכלל את מגעילה מעיזה לזלזל בו להקטין אותו בראש שלך תסבלי ככה זה הוגן את תהיי לבד אבל לפחות תהיי הוגנת ותתני לו סיכוי לאושר מיררת לו את החיים הוצאת את המיץ החיים הקשים שהוא עבר זה כלום לעומת הגיהנום שהוא עובר איתף במלחמה כשכמעט מת ובכה לך בקושי הזיז לך שכחת את זה מהר והשארת אותו לבד עם הזכרונות לא מגיע לך אותו הנה עכשיו אפילו לא חשבת להתקשר לבדוק לאן הלך (יצא בסערה) לא אכפת לך ואת טוענת שאת אוהבת אותו? זה נשמע לך אמין? בהתחלה היה חזק ואיתני אהבה עד המוות אבל לא שמת לב שאת לא מחזירה לו באותו היחס שהעניק לך מההתחלה היה לך קשה לתת מעצמך אפילו בדברים הכי קטנים והוא משך ומשך וכשהיתה בעיה מינית והוא התחנן שתטפלי כי הוא התגעגע ואת גררת אותו מעל שנה בקושי הזזת אצבע כי לא הפריע לך שאין ואפילו עכשיו כשעבר והחשק לא חזק והוא רק מחכה שתראי לו שאת רוצה אותו ואת לא רק כשאחרת תרצה פתאום תתעוררי נכון? וכל פעם הבטחת שוב ושוב אשתנה אשתפר אתן לך להרגיש אהבה יחס חם נתינה מלאה אשקיע מעצמי וזיינת לו תשכל ואין לו אמון בך וגם אהבה כבר אין בו כמעט ואפילו השנה עם החרדות שלך פתאום את בחרדה שאת לא אוהבת אותו אחכ את בחרדה שמתישהו תתאהבי בטעות באחר או שתבגדי בו? והמחשבות האובססיביות מתחילות ליצור מציאות את בוחנת בלי הרף את הסביבה הגברית לראות מתי תפלי, ובהתחלה לא היה ככה - הוא פחד שתבגדי ואת אמרת בחיים לא אבל גם אמרת שאת אוהבת וככה לא מראים אהבה והכל גלוי! בפניו התוודית והוא שבור מיואש מחזיק מעמד מרים אותך למעלה מוציא אותך מהבוץ ואת זבל אבל להשלים עם המחשבה שאולי את לא אוהבת? לא יכולה לוותר? לא יכולה (כמעט קרה בזמן החרדה הראשונה, כמעט הלכתי הוא שכנע אותי להישאר למרות ששעה לפני כן אמרתי שאני מפחדת שאני כבר לא אוהבת אותו - כי ככה הוא תמיד אמר, שאם אני מתנהגת ככה זה לא אהבה, והתחלתי להקשיב) ואפילו עכשיו הוא במיטה לא ישן לא מרשה לי לבוא ואני פה בלי רגש חושבת על עצמי ולא מרגישה שום דבר עוצמתי מספיק חוץ מבחילה לא רוצה לאבד אותו לא יכולה לראות אותי בנפרד ממנו (למרות שהרבה פעמים דמיינתי זאת והיה נראה לי עצוב אך אפשרי - ברגעי ייאוש, אבל כשזה על הסף וזה ממשי, פתאום זה בלתי אפשרי) מה לעשות מהי האמת האם יש לי סיכוי (רוב הסיכויים שלא. איך אציל משהו שהרסתי מאות פעמים) לא מצליחה להבין למה לא הצלחתי

פונה יקרה, הדימוי העצמי שלך או אולי גם אנרגיית התפקוד שלך כפי שאת מעידה עליה, אינה משביעה את רצונך. היקף דברים כה עמוקים הכוללים תחומי חיים כה רבים מחייב התייחסות טיפולית ולא תשובת אינטרנט. מומלץ ביותר שתפני לטיפול פסיכולוגי בקופ"ח אליה את שייכת. כל טוב ובהצלחה אילנה