מתקשה לאפשר הכרות

שלום אני בת 35. היו לי מעט מאוד קשרים בחיי . בגיל 22 התאהבתי בגבר מבוגר מעל גיל 40 מאד שתמך בי רגשית והיה מקשיב לי הרבה ומתייחס... הוא לא שכב איתי למרות שבאיזה שלב רציתי. אבל די חייתי בבועה רגשית סביבו. גם הייתה לי בולימיה שנים ונטיה לפציעה עצמית וקושי עם מגע מיני כי היה עושה לי חוויה של חרדה בגוף. הלכתי בגיל 27 לטיפול פסיכולוג ושם חוויתי מחדש טראומת נטישה וגם לא עבדתי אז הפנו אותי לעובדת סוציאלית ובגלל היסטוריה של הפרעת אכילה ותפקוד נמוך תעסוקתית (חרדות גבוהות וקושי להתחייב למסגרת תובענית ) נתנו לי הכרה באחוזי נכות.. אבל גם תוך כדי טיפול פסיכולוגי קרה משהו לתודעה שלי וקלטתי איך החזרתי סמכות מהמטפלת ופתאום התנגדתי לזה מאד והתחלתי לשנוא את העמדה שלי מול דמויות סמכות. כי פתאום קלטתי איך הייתי 'מצייתת'. והתחלתי בכלל לקלוט ולראות דברים יותר מבחוץ עם הבחנה באחר כנפרד. הבעיה שרגשית לא ממש למדתי איך להיות ביחד וחוויתי דברים מאד קשים בטיפול כולל הרגשה שנאטם הרגש. וגם לדימוי העצמי לא תרם כל הקטע של אחוזי נכות וקצבה, אבל זה עוזר כלכלית. כיום אני עובדת במשרה חלקית בעבודה שמצאתי לבדי ולומדת תחום אומנותי שקשור גם לעבודה שלי. יש לי מעט חברים. רובם אנשים שמתמודדים ברמה כזאת אן אחרת עם חרדות והקשיים לא מאד קרובות. נפגשים לפעמים אבל בעיקר מתקשרים דרך הרשת. אני רוצה להתחיל להכיר שום גברים. יצא לי אחרי הטיפול להכיר בחור בגילי בערך בשנות השלושים ושכבתי איתו אבל רגשית היה לי קשה להתחבר. הקשר לא החזיק. אחכ יצאתי מדירת הורי לגור עם שותפים. הכל במהלך ניסיוני לתרגל יותר עצמאות . וקרה שהתאהבתי כאחד השותפים. בחור קצת צעיר ממני ומאד דומיננטי וכריזמטי באופי. הוא היה מביא הרבה בנות ומשכיב אותן. בליין כזה עם בטחון גבוה . הוא ניסה להתחיל גם איתי אבל לא הסכמתי לשכב איתו כי הרגשתי שהוא לא רציני ואינטנסיבי מדי בשביל. כאילו סקס עבורו זה שעשוע קליל ובשביל זה משהו עמוק ורגיש יותר. צריכה אהבה . אבל היו לנו הרבה שיחות נפש כאלה שהוא הקשיב לי ותמך והתאהבתי בלי לשלוט בזה. בעוצמות שלו. בחופש שלו. אחרי שעזבתי את הדירה הוא לא הביע עניין לשמור על קשר וכבר הכיר אחרות. ואני רוצה להמשיך הלאה בחיי. להכיר. להפגש אולי מאתרי הכרויות.. אבל מאד קשה לי כי הרגשת הערך לא גבוהה. מרגישה שאין לי מספיק ניסיון חיים. שאני לא מעניינת וכיפית מספיק וגם יש דברים שאני לא אוהבת כמו לקחת גלולות נגד הריון. מעדיפה שישתמשו בקונדום וגם לא אוהבת מין אוראלי ששלושת הגברים שהכרתי העידו שהם מאד נלהבים מבת זוג שמוכנה לזה. מרגישה שלא ירצו אותי כי אני לא כיפית ומעניינת מספיק. יודעת לזייף כאילו יש לי בטחון אבל שמתקרבים יותר ומתחילים להכיר מפחדים שיחשף משהו ריקני או יהיו לי שתיקות... אולי זה סתם פחדים. אני לא יודעת. אני רק יודעת שמאד קשה לי לעשות את הצעד עצמו של להפגש .עם אנשים להכיר אותם. לפעמים העזתי לצאת מאיזור הנוחות שלי ולהציע שנצע לדייט עם אנשים באתרי הכרות אבל עד כה מי שניסיתי איתם לא נענו. ואלה שמתחילים איתי מיוזמתם באתרים האלה לא נעים בעיני חיצונית ולא מושכים. אני מנסה להתחיל בעצמי עם מי שנראים נאים. לא יודעת בינתיים אני שנה באתרים האלה ועוד לא הגעתי לצאת לדייט ממשי משם. קשה לי ההכרות . כל ההסטוריה שלי לא נוחה לי. כמובן שהיו גם דברים אחרים. תחומים שלמדתי אבל לא מימשתי אותם מקצועית. אני מפחדת סתם לעשות רושם של מתוסבכת משעממת שטובה מבחינתם רק לזיון במקרה הטוב. שלא יעריכו אותי ולא ירצו אותי. אני בסהכ רוצה לזכות להכיר מישהו שגם אמשך אליו חיצונית (הדדית כמובן) וגם שיהיה לי כיף איתו. אני לא בטוחה אם אני יודעת מה זה אומר להיות בכיף ביחד. מנטאלית בחיים שלי היה יותר בדידות והמנעות וכאב מאשר כיף משותף סביב הנאות. זה מלחיץ אותי. אני ממש רוצה להנות, להכיר, לחיות. להנות גם ממין ובכלל.. אבל קשה לי לעשות את הצעד ולהאמין בי ושאני ניתנת לאהבה בדיוק כמו שאני גם אם אין לי הישגים חומריים בחיים. חיצונית אני חושבת שאני חמודה. מספיק נאה. אבל תפקודית לא הכי נמרצת שיש :/ יש לך עצה בשבילי אולי איך להרגיש יותר בטחון למרות כל הרקע הזה שהיה לי בחיים? מותר לי לשאוף להכיר אדם שווה? אני לא רוצה 'מתמודד ' חסר בטחון אלא פרטנר שיוכל לתמוך ולהרים אותי למעלה. לסייע לי לסגור פערים בחוויות חיים. שנבלה. להעיז. לצאת מאזור הנוחות של ההמנעות ולהעיז. מפחדת גם שיאנסו אותי עמוק בתת מודע. שכאילו אני אנטוש את עצמי ואעשה דברים שאתחרט. לא יודעת למה יש לי פחד כזה. בכלל אני מתוסבכת ובאמת שנמאס לי. אבל יודעת להסתיר ולהעמיד פנים שיש לי בטחון - עד שמתקרבים אליי ממש. מה עושים? איך מכירים אותם? איך מאפשרים שיכירו אותי? אני אפילו לא יודעת איך להפתח ולהשען על אחר. קשה לי להתמסר. אני מכווצת לא פיסיולוגית באיברי מין אלא בנפש. פיסית אני בסדר תפקודית. קשה לי נפשית המגע. הקרבה. קשר מתמשך קבוע איך עושים את זה? מפחדת להשען ולהשמט פתאום. זאת הייתה הטראומה שלי.ואולי בכלל לא חייבים להשען בכל הכח וזה בסדר גם להחזיק את עצמי בכוחות עצמי. לא יודעת. משהו פנימי תמיד קצת מציק לי, לא מאפשר עד הסוף נינוחות להתבטא ספונטנית. להשתחרר. לחוש זהות מוערכת ולהביט החוצה ולהכיר. להכיר מישהו אחר שהוא לא מוכר. ללמוד אותו ולהפוך אותו ואיתו למוכר. היוזמות האלה. קשה לי.

פונה יקרה, על פי הרקע המורכב שאת מספרת הייתי ממליצה שתי דרכים במקביל, האחת :פנייה לפסיכיאטר של הקופה על מנת לקבל תרופות אשר תייצבנה את התפקוד ואת המצב רוח. במידה ואת כבר מקבל תרופות , יתכן ויש צורך ברענון מחדש של המינון. שתיים: חפשי קבוצות של העצמה נשית ונסי להשתייך לאחת מהן לאורך זמן. בקבוצות אלה את עשויה למצוא הרבה הבנה ועידוד תוך כדי חיזוק הבטחון האישי והבהרת הדרך בה עלייך ללכת. כל טוב ובהצלחה אילנה