התייאשתי

אילנה ערב טוב אנחנו בשנות ה-40 לחיינו, נשואים 10 שנים, יש לנו 2 ילדים. הזוגיות שלנו עברה משברים קטנים וגדולים (למשל טיפולי פוריות קשים, הפלות) ואף פעם לא הייתה "שקטה". בעלי מאוד עקשן ובכל הקשור לתקשורת בין-אישית איתי הוא די מתקשה. בעבר חשבתי שזה בגלל אופיו (מעט ביישן) ובגלל עברו (הוא דתי לשעבר) אבל היום יותר מתמיד אני חושבת שפשוט נוח לו להיות ככה. הוא לא מראה חום ואהבה ולא מפרגן על אף שאני כן עושה זאת. הבעיה שבגללה אני פונה אלייך היא שמדי כמה שבועות הוא פתאום "בוחר" לא לדבר. ממש להיות ברוגז. הפעם הזו למשל החלה לפני חודש ואין לי מושג למה או מה הוביל לזה. לפעמים הוא בעצמו לא מבין/זוכר למה הוא התחיל בכלל עם הברוגז. כאמור זו לא פעם ראשונה אבל בכל פעם שזה קרה מאז שאנחנו ביחד אני היא זו שמושיטה יד לפיוס אם דרך שיחה, אם דרך מכתב שאני כותבת לו או סמס בטלפון אבל בשורה התחתונה זו אני. הגם שאינני יודעת את הסיבה בגינה הוא בוחר להשתתק אני באיזשהו שלב נשברת ומבררת מה קרה. אני אישה משכילה, קרייריסטית, נאה מאוד, מוקפת בחברים וחברות ומאוד אהובה. אבל מרגישה ככ לבדי. ככ בודדה. כבר עשר שנים שאנחנו נשואים, ואני כל פעם מחדש מתאכזבת מהקריזות שלו. הייתי מעדיפה שיריב, שיוציא שיצעק וירוקן את מה שיש לו, נריב כמו כל זוג ואז נתפייס אבל התקשורת שלו ככ גרועה. בעלי לא רוצה לבוא לטיפול זוגי בשום אופן. כואב לי על הילדים שרואים אותנו ככה בקושי מדברים. אני ממש מיואשת. כואב לי שבחוץ ככ מעריכים אותי, מחמיאים לי ומעניקים לי תחושת משמעות ובבית הכל קר ומנוכר. אני כבר לא יודעת אם אני אוהבת אותו ולמה אני בכלל נשארת בקשר כזה? הרגשות שלי מאוד מעורבים ואני מבולבלת מאוד. אשמח לעזרה.

פונה יקרה, על פניו נדמה שבחרת לך לבעל אדם ששונה ממך באופן קיצוני בהבעת רגשות ובפתיחות לתקשורת בין אישית. הרושם הוא , ואולי אני טועה, שאין את מכירה את עולמו הפנימי, אינך מבינה את המתרחש בתוכו וקיימת אפשרות שגם הוא לא בדיוק מודע להלכי נפשו. את מתארת אותו כמאוד מסתגר ברמה היומיומית, ומדי פעם, התחדדות של מצבי ההסתגרות על ידי פיתוח מצבי שתיקה. בהיעדר יכולת לתקשורת סבירה בינכם בתוך הבית, ומאחר והוא מסרב בתוקף לטיפול זוגי, הרי שהדרך היחידה שנותרה בפנייך היא לבדוק את הבחירות העומדות בפנייך להמשך החיים. כל דרך של בחירה, מביאה בחשבון את הרווח והתועלת העתידיים מול המחיר שיש לשלם על כך, להערכתי מומלץ שתיגשי לייעוץ פסיכולוגי אישי על מנת לשקול מה היא הדרך המיטבית עבורך במצב הקיים. כל טוב ובהצלחה אילנה