עיבוד טראומת נטישה

שלום רב. בעבר עברתי טיפול פסיכולוגי שבו שחזרתי באופן זה מזעזע רגשית עבורי טראומת נטישה מול המטפלת כאילו זה קורה בחוויה הרגשית בכאן ועכשיו של הטיפול. לאחר מכן הצלחתי קוגניטיבית להתבונן מבחוץ ולהוכיח לעצמי שכלית שאכן התגובה הרגשית שלי הייתה לא פרופורציונלית לגירוי שעורר אותה בהווה. המטפלת סירבה לתת לי חצי שעת זמן תוספת לפגישות ואני לפתע הגבתי בדרמטיות 'ויתרת עליי. רוצחת חסרת לב' וכיוב.. אחרי זה כעסתי שגיליתי שבאמת מעירים טראומות לא מודעות להכרה בטיפולים פסיכולוגים. נכנסתי תמימה לטיפול ולא הייתי מודעת לעובדה שזה טבעו. כעסתי שהמטפלת לא הסבירה לי... הטיפול נקטע שם ואני מרגישה שאמנם רכשתי מודעות לטראומת הנטישה מעברי שגרמה לכך שבמשך השנים התכחשתי לצורך שלי בקשרי קרבה ואינטימיות עם בני אדם וזוגיות בפרט. עכשיו כשאני מודעת ורוצה כן להצליח להתמודד עם אינטימיות וקשרים אני מפחדת שאולי רגשית זה יעורר בי דברים שלא אדע להכיל אותם. בנתיים אני עדיין נמנעת לרוב. מפחדת להעיז לצאת לדייטים ולא יודעת נגיד איך לדחות את הבחור אם הוא לא יהיה לטעמי. מאד קשה לי להסב חוויה של דחיה לאחרים כי כנראה אצלי זה מקום שפצע אותי בצורה עמוקה וזה מרגיש לי שאני מעוללת משהו רע לאחר שעשוי לשנוא אותי על כך ולנטור טינה (למשל אני שנאתי ונטרתי טינה לאותה מטפלת שלא סיפקה את בקשתי. הטיפול התפוצץ ) לא היה שלה באמת מעובד נורמלית של תיקון מבחינה רגשית. לכן אין לי בטחון עדיין לאפשר לעצמי להקשר ולהרגיש..מה היית מציעה לי לעשות? לצאת לדייטים בכז ולראות מה שיהיה יהיה או לחזור לטיפול חדש אצל מטפלת חדשה לנסות פעם נוספת לעבוד על קשיים רגשיים ופחדים ותסביכים? אני כבר בת 35. הייתי רוצה להיות מסוגלת לצאת לדייטים בלי לחשוש לדחות את האדם השני אם אגלה שזה לא זה.. מאד מפחיד אותי שניסיונות הקרבה של הצד השני יעיקו עליי.. לא יודעת. מפחיד אותי הלא נודע של הביחד של להיות בקשר . בקושי חוויתי מזה בחיי. מעט מאד ולא לטווח ארוך. איך אדע שאני בשלה ומוכנה רגשית להתנסות ולהיות בקשר ולהתמודד עם זה? גם מפחדת שלא אחוש מספיק תשוקה פיסית לבן אדם וסתם אצא לידי חובה לרצות את הצד השני. אני לא חושבת שככה זה צריך להיות אלא שאחוש משיכה אמיתית. אני לא בוטחת בעצמי שאצליח לחוש אותה בזמן אמת. מה היית מציעה לי?תודה

שנית היקרה, מתוך פנייתך נראה שאת מאוד עמוסה רגשית. עמוסת רגשות כאב ופחד, עמוסת חרדות ורגשות אשמה, מבולבלת ביחס לטיפול הקודם והתרומה או הנזק שהסב לך ובקיצור תקועה גם עם עצמך גם עם היכולת ליצור קשרי זוגיות ראשוניים לפחות וגם תקועה עם ההליך הטיפולי הקודם שקטונתי מלהגיד אם התנהל כהלכה או לא. אנשי טיפול כדון רופאים, ופסיכולוגים , הם קודם כל בני אדם, נוסף לידע המקצועי שיש להם, יש להם תכונות אישיות והתנהגות , התכונות חלקן טובות והגונות, ובחלקן מעוותות שתלטניות ומתנשאות. העובדה שהאדם הוא דמות טיפולית ויש לו את התעודות המקצועיות המתאימות , אינה הופכת אותו אוטומטית למטפל טוב. כמו כן יש להביא בחשבון את ההתאמה בין מטפל למטופל. יש מטפלים נוקשים יותר ויש גמישים יותר. יש המתאימים עצמם למטופל ויש הכופים על המטופל להתאים עצמו אליהם. וכל הטווח שבין קצה אחד לשני, טיפול פסיכולוגי הוא בסופו של דבר דיאלוג בין שני בני אדם והוא עשוי להיות יעיל ומוצלח כמו שהוא עלול להיות מוטעה וכושל. לאור העובדה שכרגע פנייתך מאוד עמוסה רגשית ומלאת חיבוטי נפש עצמיים, הייתי בהחלט ממליצה על נסיון טיפול עם מטפל או מטפלת אחרים. התייעצי עם אנשים, בקשי חוות דעת , בקשי המלצות על מטפלים. את יכולה לעשות שיחת היכרות ראשונה בה תעלי בפני מטפל פוטנציאלי שאלות הבהרה ביחס לחוקים ולנוהג הטיפול המקובל אצלו ובהתאם להחליט אם דיאלוג זה מתאים לך או לא. בסופרמרקט בני אדם נוטים למשש את העגבניות לפני שהם בוחרים בהן. ראוי באותה מידה, לעשות בדיקות היכרות עם מספר מטפלים פוטנציאליים. כל טוב ובהצלחה אילנה