זקוק נואשות לעזרה

קוראים לי דניאל. בן 26. יש לי בעיה קשה וכולי תקווה שמישהו כאן יידע לכוון אותי איך להתמודד. הסיפור ארוך וכואב אבל אשתדל לקצר. אני ואשתי נשואים כ-3 חודשים, ולפני זה יצאנו כ-8 שנים. בעצם מהתיכון. מתוכם 3 שנים אחרונות גרנו ביחד. אנחנו הראשונים אחד של השניה בכל מה שקשור לסקס ומערכות יחסים ארוכות. היתה לנו חתונה מהסרטים והינו מאושרים. אבל... זמן קצר לאחר החתונה נשלחתי לחו"ל מטעם העבודה לכמה שבועות וכשחזרתי אשתי הפילה עליי פצצה. היא התוודתה שהיא פיתחה רגשות והתאהבה בבחור מהלימודים שלה ושהיא רוצה להתגרש. לא היה ביניהם משהו מיני, אלא ברמה הריגשית. היו להם כמה וכמה מפגשים והם התאהבו אבל לא הגיעו לקטע של הסקס. מיותר לציין כמה מזועזע ופגוע הרגשתי וכמובן שהיה לנו לילה לבן סוער של צעקות וויכוחים ואפילו נסיון התאבדות (של שנינו). מפה לשם נרגענו ודיברנו גלויות לגבי המון דברים. היא אמרה לי דברים שאת חלקם שמעתי בפעם הראשונה, שהנושא של הסקס תמיד היה מודחק מבחינתה ולמרות שתמיד הגיעה לאורגזמה היא לא באמת נהנתה מחיי המין שלנו, מכאן גם אפשר להבין למה הכמות היתה תמיד כ"כ קטנה.אני תמיד רוצה, והיא בקושי. בנוסף היא אמרה שאני, זה כל מה שהיא מכירה, ואולי יש מישהו אחר שיכול לגרום לה להיות יותר מאושרת. שאולי היא מפספסת משהו יותר טוב בחוץ. שהיא התגעגעה לתחושת ההתאהבות ולפרפרים בבטן של תחילת קשר. שהיא חנוקה מהקשר הארוך איתי ומרגישה שמיצתה אותו. והשיגרה חונקת אותה. ושהיא פחות נמשכת אלי. אני עדיין אוהב אותה ונמשך אליה מאוד. תמיד אנשים קינאו בנו שאנחנו זוג עמיד כבר שנים. והמשפחות אוהבות של שנינו. הבנתי ממנה שהיא גם אוהבת אותי, אבל לא כמו שהיתי רוצה. פשוט איכפת לה ממני והיא דואגת לי. ושאנחנו החברים הכי טובים. אפילו כשקדחתי מחום לפני כמה ימים היא טיפלה בי במסירות. אבל בתור בני זוג, היא מרגישה שזה כבר לא מה שהיה פעם. המחשבה לאבד אותה שיתקה אותי ולא יכולתי להשלים עם זה. איך לסיים קשר של 8+ שנים?! איך לספר הכל להורים וחברים ואיך להמשיך הלאה בחיי!? החלטתי שלאבד אותה יהיה יותר כואב מאשר להשלים עם העובדה שהיא בגדה בי. רציתי לשקם את זה ולא לזרוק הכל לפח. אז התחלתי להלחם עליה. אבל בכל הכוח. מתנות ופינוקים וטיולים ודייטים ומסג'ים ומה לא. רציתי שהיא תתאהב בי כמו פעם. אפילו כתבתי לה שיר כמו בתחילת הקשר שהינו תיכוניסטים. ככה נגררנו איזה חודש- חודשיים. היו ימים אופטימיים שנדמה שהכל עוד יחזור לקדמותו, והיו ימים אחרים ששוב נראה הכל אבוד. ובנתיים בין לבין היא שמרה על קשר עם המאהב שלה. לפעמים בגלוי תוך שהיא משתפת אותי ולפעמים בסתר ואני נאלץ לגלות זאת בכאב לב. היא טענה שמוכנה לתת לנו הזדמנות אבל שאני אצטרך להיות סבלני איתה עד שהיא תשכח אותו. וזה מה שעשיתי במשך תקופה ארוכה. תמיד עשה לה עצוב שרע לי. תמיד אמרה שהיא לא עשתה את זה בכוונה ושזה פשוט קרה ,ושמגיעה לי מישהי יותר טובה ממנה. זה לא ניחם אותי במיוחד. במחינתי הקשר איתה זה לא עוד קשר רגיל שנגמר. 8 שנים איתה, זה כאילו גדלנו ביחד והתעצבתי איתה לאדם שאני היום. זה מרגיש כמו לאבד חלק מעצמי. אני נאלץ לציין שזאת לא הפעם הראשונה שמשהו דומה לזה קורה. בממוצע כל 2-3 היה לנו משבר גדול בקשר. בדרך כלל היה מעורב גם גבר אחר בתמונה. לי לא היתה מישהי אחרת בכל התקופה שלנו יחד. אבל תמיד נלחמתי עליה והיא חזרה אלי והיה לנו טוב. עד המשבר הבא. הפעם זה היה באמת כואב כי בשלושת השנים שגרנו יחד לא היו משברים רציניים (למעט כל מיני ריבים לפעמים). וכמובן שבדיוק התחתנו אז בכלל לא ציפיתי לשום דבר רע. ניסינו ללכת לטיפול זוגי אבל זה לא אבד. המטפלת צידדה בי בגלוי שזה גרם לאשתי לאבד את החשק להמשיך. היא הרגישה ששופטים אותה. לפני כמה ימים די אילצתי אותה לנתק את הקשר עם המאהב. ניתוק מוחלט בכל הדרכים האפשריות. הסברתי לה שבשביל שזה יעבוד בינינו חייבים לנתק את הצלע השלישית מהמציאות שלנו. היא הסכימה ועשתה זאת. וכשזה בוצע שאלתי אותה בכנות מה זה גורם לה להרגיש. פספוס? הקלה? בילבול? ואז היא נשברה והזילה כמה דמעות. אמרה שהיא אוהבת אותו. כאן הבנתי שהכל די אבוד ולא יעזור כלום... מצד אחד הצעד המתבקש הוא ללכת לרבנות ולהתגרש ולעבור דירה לבד ולחלק חסכונות ורכוש והכל. אבל מצד שני אני עדיין אוהב אותה ויש בי חלק שמוכן לסלוח על הכל, העיקר שהיא תואהב אותי ותבטיח שבחיים דבר כזה לא יקרה יותר. המציאות של להתגרש ממנה ולהתנתק לתוך בדידות בבית אחר, זר ומנוכר, היא בלתי נסבלת. כל התקופה הזאת הדיכאון אוכל אותי ואני מתקשה לתפקד ביום יום. באמת שלא יודע איך להמשיך מכאן... אני מיואש ומתוסכל ואין בי את הרצון והכוחות והאומץ לסיים את זה. ומצד שני גם היא לא בדיוק לוקחת יוזמה ועושה משהו קונקרטי. איך לעזעזל ממשיכים מכאן ואיך אפשר להקל על המצב?! אהיה אסיר תודה לכל עזרה או טיפ או עצה שתוכלו להציע... אני על הסף כאן!

דניאל היקר, זוגיות מבוססת על בחירה הדדית, העדפה הדדית וסימטרית (פחות או יותר) ואחידות הרצון של שני השותפים להיות בלעדית האחד עם השני. הרושם הוא שאתה רוצה את אשתך, יתכן בגלל הנטיה לדיכאון, יתכן בגלל אהבה, ואילו אשתך בהחלט רוצה אחרת. היא רוצה חירות, אי-מחויבות כלפיך, רומן חדש או מספר רומנים. בקצרה, היא מעוניינת להיפרד מהקשר הזה שהוא הראשון בחייה, ולצאת ולחוות את עצמה באופנים שונים. בקשתה בהחלט לגיטימית, מה גם שזה עולה בקנה אחד עם הצורך הנפשי העמוק שלה. לעתים קרובות אנו מוצאים חוסר סימטריה מהסוג שאתה מתאר בקשרים שהם הקשר הראשון של כל אחד מבני הזוג, כאשר אחד הצדדים חווה תסכול על שלא טעם מספיק מהחיים. היות ורצונותיה הם עקביים וחוזרים על עצמם, נראה לי שיש לאפשר לה לממש את רצונה. שניכם צעירים והחיים לפניכם. אכן כנראה תצטרך לעבור לדירה בגפך, או אם הדבר קשה לך מדי, בדירה עם שותפות. אין ספק שאתה עתיד לחוות כאב של פרידה וגעגוע - אלו תהליכים טבעיים, אלא שהייתי מעוניינת להקל עליך ככל שניתן לעבור בפחות סבל ופחות כאב את תהליך הפרידה עד להשגת התגברות מלאה. חיוני ביותר שתפנה לטיפול פסיכולוגי שיתמוך, יעזור, יעודד ויחזק אותך. במקביל, במידה והדיכאון יהיה כואב מדי, יומלץ לך לקחת תרופה נוגדת דיכאון וחרדה. סביר שתוך תקופה של פחות משנה, תמצא את עצמך במקום אחר ושונה, ותוכל להמשיך מתוך שמחת חיים וביטחון בעצמך. כל טוב ובהצלחה, אילנה