רגשות אשם

שלום,אני לא יודעת אם הסיפור שלי מתאים לפה אבל אני מרגישה שאני צריכה לספר את זה ולקבל איזשהו משוב או עצה אשתדל בקצרה: יש לי בן זוג המון זמן אנחנו היינו יחד עוד מימי התיכון ועברנו יחד את הצבא. מכירים אחד את השני, בונים אחד את השני, בעיקר אוהבים. היו אילוצים שאילצו אותנו להיות רחוקים אחד מהשנ לתקופה של חודש וחצי שבה גם ביליתי עם חברים אחרים (חברים רחוקים)..לילה מקולל אחד שתיתי קצת יותר מדיי, והדבר שהכי לא ציפיתי מעצמי שיקרה קרה- שכבתי עם מישהו שהוא לא החבר שלי זו היתה טעות חיי!! מאותו הרגע משהו אצלי כבה. הרגשתי שאני זולה לא נאמנה הרגשתי שאני מביישת אותו בלי שהוא יודע זה לא מגיע לו בכלל מגיעה לו מישהי שתהיה נאמנה רק לו (כמו שהייתי תמיד) לא מגיע לי להיות הבת זוג שלו!! השבעתי את אותו בחור שזה לא יצא ממנו (אבל אני מאמינה שהוא כבר סיפר) מצד אחד מפחדת לאבד אותו ושהוא כבר לא יהיה חלק מהחיים שלי, ומצד שני מבינה שלא מגיע לי לחיות לצידו אין יום שלא עובר לי בראש ואני שונאת את עצמי שעשיתי את זה. מה לעשות? תודה

פונה יקרה, בני אדם אינם מלאכים ולעתים בנסיבות מסוימות הם מועדים ועושים טעויות או שטויות. ניתן להתייחס לכך בשתי רמות: 1. הרמה של המציאות הפרקטית. בהתאם למספר המעידות ולתדירות שלהן, כלומר בהתאם לאפקט המידתיות, יש להתייחס לאירוע כלשהו האם הוא מעידה חד פעמית וחולפת או שיש כאן משהו עקרוני ומהותי. בואי נגיד שאצל חלק לא מבוטל של זוגות קיימת מעידה של סטוץ אקראי של אחד הצדדים, ואם אכן הוא חד פעמי הרי יש להתמודד איתו באופן זה. 2. החלק הלא מודע של הנפש. יש אומרים "נכנס יין יצא סוד" - כלומר, הברקסים של האישיות קצת (או הרבה) יורדים תחת השפעת אלכוהול, ואז עלולים לצוץ דחפים הנמצאים מתחת לפני השטח. קיימת כאן השאלה באיזו מידה אירוע זה משמש ביטוי למשאלות או דחפים מודחקים בחיי היומיום. כך או כך, על מנת למצוא את המינון הנכון של ההתייחסות הרגשית שלך לאירוע, לא לשקוע לעמקי תהום של אשמה וחוסר ערך, ויחד עם זאת להבין את עצמך ואת צרכיך הלא מודעים, הייתי מציעה לפנות לייעוץ פסיכולוגי למספר מסוים של שיחות כדי לקבל פרספקטיבה רגשית על האירוע ולקבל החלטה כיצד עליך לנהוג בו מול בן זוגך. כל טוב ובהצלחה, אילנה