צרות גדולות וצרות קטנות

שלום, מתנצלת מראש על אורך הדברים, אנסה לקצר. אנחנו זוג בני 28.5, נשואים שנתיים, יחד 11 שנה מתוכם גרים יחד כ-6 שנים. הדירה בה אנחנו מתגוררים שייכת להוריו, שכביכול נתנו לנו אותה במתנה, אך היא עדיין וכך תישאר, רשומה על שמם. אחזור לנושא בהמשך. כיום אני סטודנטית לתואר שני ועובדת בחצי משרה, מרוויחה כ-4,000 שח בחודש, את התואר ממנת בעזרת השכר הזה. ובין היתר חולקים בכל ההוצאות. אני נמצאת כיום בפרשת דרכים מאוד קשה, לא טוב לי! אני חיה עם בן אדם שאני מכירה מאז ומתמיד, לא מכירה דבר אחר. מרגישה שהחיים שלנו נרקמו יחד כמתוך הרגל ומעין כדור שהתגלגל והביא אותנו עד כאן. בעלי בן אדם סגור, מאז ומתמיד היו לי מחשבות ודעות קשות לגביו, אך בשנתיים האחרונות מאז החתונה הדברים החמירו. אני אספר ואומר שאינני טיפוס כל כך מיני או ככה נהגתי לחשוב כל השנים שלנו יחד, מה שלא מסתדר עם תחושותי בשנתיים האחרונות! מאז שהכרנו גם בשיא כשהיינו צעירים מאוד ורק גילינו את העניין, זה היה בגיל 19, מן הסתם היה הראשון שלי אך הייתי הראשונה שלו!!! אז דבר שמאוד הערכתי, היום זה מתווסף לפחדיי! תדירות הסקס הייתה בדרך כלל בסופי שבוע (בעבר) פעמיים שלוש במהלך כל הסופש וזהו.... במשך השנים זה היה בתקופות, פעם בשבוע, פעם בשבועיים... בשנתיים האחרונה עובר גם חודש ללא שום פעילות! רוב האקטים קורים ביוזמתי כי לטענתו הוא לא מנסה כי אני אף פעם לא בעניין (!) אספר עוד כי בעלי לא טיפוס גברי בהגדרה, הוא לא מחזר אחריי, לא מרעיף עליי אהבה, חום, על רומנטיקה ופינוקים אני כבר לא חולמת... כל טענה כזו בפניו גוררת אחרי אני לא עושה כי את לא אוהבת אני עושה אבל את לא רואה ומעריכה וכו.. מעולם הוא לא פייס אותי בשום דרך! הוא בן יחיד שאינו מכיר. אופן בו הוא צריך להתאמץ בשביל משו או מישו כי הכל תמיד היה שלו ומונח לרגליו! אני יכולה בוודאות לומר שהוא לא בוגד או בגד בי מעולם! הוא טיפוס ביתי, סגור, מתבודד, ממעט לדבר, לא יוצר קשרים קרובים, לא יוצא או נפגש עם חברים. בן אדם כבוי, כאילו מצא לו סיפור נוח בית עבודה אישה ואסור לזוז ימינה או שמאלה שחלילה לא יצטרך לפגוש את עצמו! אני בחורה משכילה, יפה מאוד, מעט מלאה, אך מעולם לא מרגישה טוב לידו, מעולם הוא לא גרם לי להרגיש נחשקת מיוחדת או יפה לא במילים לא במגה לא ברגש, הכל רובוטי! המון שאלות עולות כשאני משתפת במצב , אנחנו נראים כלפי חוץ זוג מאוד מוצלח אבל הכל הצגה, מתנהלים כמו חברים טובים, לא באמת חיים דרך רגש או תשוקה או משיכה, פשוט הרגל נוח ומרצה, שואלים אותי איפה היית עד היום? פתאום הוא לא מחזר לא אוהב ? ואני עונה שאני מתבגרת ומשתנה ובהתאם גם צרכיי כאישה, מה שלא היה בראש מעייני בשנים קודמות מתחוור לי היום כבסיס ויסוד לכל המשך הדרך! אני לא רואה המשך לדרך הזו לא רואה מצב בו אמשיך להסתפק בפיסות חיים ולהתנהל מאיורי דלת סגורה כרובוט! אני בן אדם מאוד גלוי כל שעל ליבי הוא יודע, גם את מחשבותיי לגביי הנטייה המינית שלו שלדעתי אינה בשלה! הוא מכחיש מתעצבן, כמובן! אני כרגע נמצאת השלב מוקדם של הריון שעדיין לא ברור מה עתידו מוגדר בסיכון! הריון שהגיע לאחר חודשיים של התגייסות מצידו של בעלי ונתינה ושינוי עדיין לא מספק אך מורגש בנסיון להניע אותי מהחלטתי להתגרש! מפחדת מהצעד הזה מאוד, אין לי לאן ללכת! אין לי משרה מסודרת ואני סטודנטית, הכסף לא יספיק לי לשום דבר, הקדשתי את כל כספי ויכולותי בבית שאינו שייך לי ושאני כמובן על תקן אורחת בו, ומפחדת לקום וללכת! בעלי יודע שאני בשנה האחרונ איתו מסיבות חומריות, מנוחות נטו! נוחותשעולה לי בצרכים ובהתפשרות גדולה על קבלת טוב! מה עליי. לעשות? לחיות עם התסכול, עם הספק? עם החסכים? להתעלם ולהתמקד בטוב? שהוא עושה כל מה שאני קובעת או אומרת, שהוא לא מתווכח, לא מבלה, לא חי בשום קצה אלה רק נוכח בחיי? להסתפק בחיים נוחים בלי משכנתא עם מצב כלכלי מאפשר ונוח ופשוט לזרום? או להילחם? להגיד לעצמי שאני עוד צעירה ואפשר להתחיל הכל מההתחלה? או שאולי כבר אבוד? מי ייקח בחורה שתכף 30 גרושה בלי עבודה וסטודנטית?! אני פשוט מיואשת, מפחדת שהמצב יביא אותי לחיפוש אחר ריגושים, שהחיים שלנו ביחד רחוקים מכל צורת ריגוש אפשרית?! אני נגמרת מבפנים במלחמה בין הנוח לרצון האמיתי! אשמח להכוונה! מצטערת על הבלאגן בדברים כתבתי מתוך תסכול רב!

רעות היקרה, העובדה שהרבית כה לכתוב מצביעה מצד אחד כי את עמוסה ברגשות, במחשבות ובתכנים שבהם את דשה שוב ושוב ושאת זקוקה לאוזן קשבת בצורה צמודה ומכילה על מנת לדון במצב חייך הנוכחי. שום דבר במצבך הנוכחי לא בא כהפתעה. הכל התבשל במשך שנים ארוכות והכל היה ידוע מראש - ידעת בדיוק מי האיש איתו את מתחתנת ודי ידעת מה יהיו תנאי הנישואין עם בן זוגך. משום מה דווקא היותך בהריון הציף בפניך שאלות מאוד חשובות ומשמעותיות אודות אורח החיים בו בחרת ואודות השאלה האם זו הדרך לחיות ולמצות את חייך. איני יודעת מדוע דווקא ההיריון הוא שהציף שאלות אלו אך כך או כך בין אם ימשיך ההיריון ובין אם לאו עליך לעשות חושבים ארוך טווח הן לגבי העבר והן לגבי העתיד מה תהיינה בחירותיך בחיים. להערכתי עליך לפנות לאיש טיפול מקצועי אשר יהווה לך אוזן קשבת ומכילה להבנתך העצמית, להבנת הבחירות בהן נקטת עד עכשיו ולקבלת החלטות אודות דרכך בעתיד. כל טוב ובהצלחה, אילנה