בתולה בת 32

שלום לפסיכולוגית. כתבתי לך לפני ארבע שנים וקיבלתי ממך תשובה שאני יכולה להתאמץ ולמצוא אך איני רוצה בשלב זה כדי ליצור רושם נכון לעכשיו, ולא ללפני ארבע שנים. אני בתולה ללא ניסיון מיני כלל. אני מגיעה מרקע דתי- אולם לא זו הסיבה שלא הצלחתי ליצור קשרים עם גברים שהרי זנחתי את התפיסות הדתיות הזוגיות והמיניות לפני שנים (מה שכלל אגב טיפול רפואי לא קל גם גניקולוגי שאילץ אותי לחשוף את מצבי). מאז הפעם האחרונה שכתבתי לך ניסיתי ליצור קשרים עם שני בחורים- אמנם צעירים ממני בכשבע שנים בממוצע- אך הדפוס הוא חוסר יכולת להתקדם לקשר זוגי/מיני מעבר להכרות במסגרות משותפות. איני מחפשת מחויבות זוגית כתנאי לקשר מיני ברמה ההצהרתית. בעבר כתבת לי שהשתתפות במסגרות עשויה ליצור הכרות בתקווה שאצא ממצבי אך אני כבר מבינה ששיטות "רגילות" לא עובדות עבורי יש בי משהו שמונע ממני ליצור קשר. אני פונה אלייך שוב כי זכרתי את תשובתך מאז, קלעת למטרה לחלוטין. מה שכן השתנה מאז, הוא היכולת שלי להודות בכך שהיו לי מערכות יחסים עם נשים דווקא (לא מיניות) "כפיצוי" על בדידותי, אם כי אני מעוניינת בגבר. בעיה נוספת- בגלל גילי חלק מהגברים נשואים ואני מנסה את מזלי אצל צעירים ממני ופנויים אך אני חוששת שיהיו מעונינים בבחורה בגילם ולא בגילי... נתקלתי בניתוחים פסיכולוגיים שזיהו נשים שלא הצליחו להגיע למערכת יחסים ככאלה שנשארו ילדות ברמה הרגשית ולא הצליחו להתבגר ואני כבר השתכנעתי שזה נכון. לעיתים אני נוטה לפנות לאכילה במצבים שאני מרגישה שונה מידי- ומבודדת מידי. כתבת לי בעבר שהתחושה של בידוד היא תגובה לרגשות פנימיים ויתכן שזה נכון, בחקירה מעמיקה יותר אני סבורה שהגעתי ממשפחה מאוד מבודדת שהענישה מבחינה נפשית על רצון להתחבר לעולם ויצרה בידוד שאני רק מתחילה להסיר, על ידי כך שאני מודה בכך שאת צדקת לחלוטין, ולפסיכולוגיה או הפסיכיאטריה המודרנית ישנם כלים לטפל בבנשים כמוני. הפחד המרכזי שלי הוא להישאר מבודדת ובודדה, קוראת ספרי לימוד ולא מסוגלת להתבגר. אפנה בקרוב לטיפול פסיכולוגי- אשמח לקבל חוט להתחיל ממנו ורצוי במקום מגוריי (ירושלים). ברצוני להודות לך ובפניך- שצדקת לחלוטין בתגובתך הקודמת, ולא שכחתי את שאמרת, אולם אני עצמי לא יודעת אם גם טיפול פסיכולוגי יוציא אותי ממצבי, מי יודע, אולי אשאר בתולה כל חיי- אם הייתי נוצריה הייתי מצטרפת למנזר...

פונה יקרה, המקרה שאת מתארת הוא בהחלט מורכב מהרבה בחינות ובפרט לא ברור לי למה היה צורך בהתערבויות גניקולוגיות אולי לעניין הבתולין בשעה שיש שיטות סקסולוגיות פשוטות תוך שימוש בדיאלטורים לפתרון הבעיה. מבחינה כרונולוגית את בחורה צעירה, רק בת 32, אך משום מה מלאת חרדות שאין גברים בגיל שלך, חרדה מקשרים רגשיים שהיו לך עם נשים ללא מין (מה רע בכך?), אלא אם כן הקשרים הפכו להיות קשרי תלות היאחזות והתמכרות. אינני יודעת האם יש לך עבודה יציבה, האם את עובדת במשרה מלאה והאם יש לך חוג חברתי כלשהו הכולל לפחות מס' אנשים הנחשבים חברים\חברות איתם את מקיימת קשרים חברתיים על בסיס קבוע. שאלת העבודה, היקפה, יציבותה והשאלה החברתית הכוללת, הלא זוגית, הן שאלות מרכזיות לאבחון מדויק של מצבך. איני יודעת את התשובה לכך. מאחר ואת גרה בירושלים בררי בהסתדרות הפסיכולוגים הקליניים וחפשי את רשימת הפסיכולוגים\ות הקליניים\ות הנמצאים באיזור ירושלים. מאחר וקיימת נימה של עצב וייאוש מסוים בפנייתך יש לשקול אפשרות של פניה לפסיכיאטר העוסק גם בטיפול נפשי דינאמי ולא רק תרופתי. יש פסיכיאטרים המתמקדים במתן תרופות בעיקר הטיפול ויש העוסקים גם בטיפול נפשי ארוך טווח. בררי בשיחה אישית עם כל מועמד או מועמדת את מידת ההתאמה בינך לבין השיטה המוצעת לך כטיפול. אין להוציא מכלל אפשרות שימוש במתן תרופות במהלך הטיפול. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום לפסיכולוגית שוב. יש לי תחושה שאת בכיוון הנכון- אולם אני עוד זקוקה להכוונה ואשמח לדעתך. אני משלימה נתונים: אני בעודף משקל של כ-7 ק"ג, אני פונה אלייך לאחר שניסיונותי ליצור קשר עם בחור בלימודים שצעיר ממני בכ- 7 שנים נכשלו. החלטתי לא לפנות אליו בצורה ישירה יותר ולהציע הכרות זוגית כי עד כה הוא נעץ מבטים בי אך נראה שהוא מעוניין רק בקשר לימודי. לא רציתי להציק והוא נמלט ממני. אני עובדת משרה חלקית בשל לימודיי ולאחר שאסיים בקיץ שנה הבאה כנראה גם אעבוד חלקי גם כדי לממן את הטיפול עבורי (ולא משרה מלאה). העבודות שלי יציבות יחסית וכך היה גם בעבר (קיבלתי חוות דעת מיקצועיות טובות מאוד). אני בעלת השכלה גבוהה, שני תארים. אני מקבלת את עצמי עם יכולותיי ליצור קשרים עם נשים- מעולם לא חיפשתי ידידים גברים כנראה שאיני מתאימה לכך במבנה האישיות שלי (כיום איני רוצה בידידים גברים נשואים), וחלק מהקשרים עם חברותיי התפתחו לזוגיים, אך הם אכן כללו האחזות שלי בגלל תלות. עד גיל 27 בערך היו לי חוג חברים שהיה משתנה מידי פעם אך איבדתי עניין בדבר זה- גם כי אני חלק מהאנשים הם בעלי משפחות ואין לי כל כך הרבה על מה לדבר איתם ולהפך. נתקלתי במונח "אישיות סכיזואידית"- תמיד הרגשתי שעומס נפשי של סיפורים של אנשים אחרים מפריע לי להתמקד בעצמי ובעבודתי. אין לי צורך בחברים ולא ממש היה לי מעולם, אפילו להפך. אני זקוקה לזוגיות, ואני מעוניינת בגבר. ניסיתי להגדיל את חוג מכריי באמצעות פנייה לחוגים דתיים שם ישנם אנשים עם תחום עניין משותף לי, אפילו חשבתי לנסות אצל הקהילה הגאה בתקווה לפגוש אנשים כמוני או לפחות בחור שאולי בדומה לי היו לו קשרים עם בני מינו אך מעוניין בבחורה. אני מקבלת את האופציה לטיפול תרופתי- העיקר לצאת ממצבי. אני נכנסת לעולם מושגים חדש לי לחלוטין ואיני יודעת אם רצוי לשלב בין פסיכולוגית לפסיכיאטר (הבנתי שגם פסיכולוגים עושים טיפול דינאמי) אלא שהוצע לי טיפול קוגניטיבי התנהגותי (מה עדיף?) או שאולי פסיכיאטר שיעשה את שניהם? קיבלתי טיפול רפואי כולל גניקולוגי- לא "טיפלו" בבתולין (איני רוצה לקרוע אותם) וזה לא היה טיפול סקסולוגי אלא טיפול רפואי רגיל לחלוטין. כתבת לי בעבר שאני מלאה בזעם ובתוקפנות, אך פסיכולוגים שלא טיפלו ביוצאי השיטה הדתית ייתכן שלא מכירים את תוצאות השיטה: אני מרגישה שעברתי הונאה קשה ביותר. לדוג', הוריי הכו אותי כהרגל כהכאה חינוכית כי הדתיים יודעים לחנך ילדים והם מצטטים את הפסוק: חוסך שבטו שונא בנו. והחילונים לא יודעים לחנך ילדים וכבר הפסיקו להרביץ לילדים כשיטה חינוכית. איבדתי אמון בשיטה שיצרה אותי- הערכים עליהם גדלתי לדוג' שנאת הומוסקסואלים (למה רק אצל החילונים יש כאלה? כי הם מקבלים מה שהם רוצים כי לא הרביצו להם). בשל משקעי העבר הקשר עם משפחתי רופף מאוד ומנותק בחלקו וכך אני רוצה שיהיה כדי שאוכל לתקן את זה. זו אני שספגתי השפלות, זעם ותוקפנות, כשיטה חינוכית. אני פונה שוב כי אני לא יודעת אם אני "מפספסת" משהו, או מאיפה להתחיל. אני מודה לך על התייחסותך ועל שאת מייעצת לי בהתנדבות. אני מודעת לכך שמשהו אצלי שלא כמו אצל רוב האנשים בגלל חוסר היכולת ליצור קשר זוגי או מיני או שניהם (עם גבר) וזה ידרוש טיפול כולל. אודה לתשובה.