התמודדות עם פרידה קשה

אני כל כך עצובה. הוא נפרד ממני. אחרי 3 שנים. אני בת 32 . תכננו חתונה ביחד. הכל התפוצץ לפני כחצי שנה . ומאז הכל דעך דעך ובסוף הייתי צריכה לעבור הפלה כדי לא להכניס אלינו עוד קושי. ולפני כמה ימים הוא סוף סוף החליט, שאין טעם יותר ליחסים בינינו. הכל ככ כאוב. אני לא ישנה, כואבת לי הבטן, הגוף כל הזמן רועד . לא מבינה מה לעשות עם כל האהבה שיש לי בלב. איך להתחיל מחדש את כל החלומות , התקוות, אני עדיין ככ אוהבת אותו והוא לא אוהב אותי. לא טוב לו איתי. אין לי מושג איך להמשיך הלאה. לללכת לארוז את כל הדברים שלי. לפרק את כל החיים המשותפים. הזכרונות, התמונות. חשבתי שהוא האחד. והניפוץ של התקוות. לא מסוגלת לתפוס את המציאות החדשה. מרגישה ככ לבד. אף חברה ושום משפחה לא מבינים אותי. אומרים שזה הכל לטובה. אך אני מרגישה שהחיים שלי נהרסו, איבדתי את אהבת חיי. מלאה בפחדים. האם אוהב שוב ויאהבו אותי. האם תהיהי לי משפחה , האם אפסיק יום אחד לדמיין את הפנים שלו, להתגעגע לחיבוק שלו. להתרגל ללבד. אין לי עם אף אחד לחלוק את החיים שלי . זנ נורא ואיום. איך יוצאים מזה. הוא נטש אותי, השאיר אותי מאחור לאחר שאני עשיתי בשבילו הכל ולעולם לא הייתי משאירה אותו לבד. זה ככ כואב. הלב שלי פשוט שבור כ"כ. לא יודעת למי לפנות , מי יכול לעזור לי. הגיל שלי גם מפחיד אותי ככ. האם אצליח להקים משפחה? יקח לי המון זמן לפנות את הלב שלי ממנו ואז מי יודע כמה זמן ואם בכלל אמצא אהבה.. אני יודעת שאין תשובות, ובכל זאת איך מתקיימים עם כל המחשבות האלה? איך מתפקדים בעבודה? איך מפסיקים לבכות?

פונה יקרה, התיאור שאת נותנת בהחלט נוגע ללב וניתן להבין ולהזדהות עם כאבך ושברון לבבך. מצורפת בזאת הכתבה אודות הלב השבור שאולי במבט ראשון לא תראה הולמת, אך עם הזמן כשיפוג ענן הכאב תגלי אותם צדדים בהם לא היית מרוצה בקשר ואשר הפרידה דווקא היטיבה עימך. במצב הנוכחי אני מבינה שקשה לך לקבל אימרה זו. לא נותר לי אלא לומר לך את הנדוש והידוע: אין כמעט אדם שלא עבר פרידה כואבת בחייו והחיים חזקים מכל. הלב חוזר בהדרגה להיות שלנו, הגעגוע יורד, הכעס על הפרידה עולה והחיים שוב נראים ראויים לחיות אותם והעולם מלא באנשים שראוי להכירם בכל גיל ובטח שאת צעירה ורק בת 32. אני יועדת שמהזווית שלך זה נראה גיל קשיש ומופלג, אך מבחינת התפלגות האוכלוסיה זהו גיל ראוי והגון לרווקות ולדייטים. על מנת להקל על מצבך הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ פסיכולוגי שיעזור לך לעבד את הכאב ואת הנטישה. איני מקילה בכך ראש ואני חושבת שראוי שדמות טיפולית תלווה אותך בשלב חייך הקשה הנוכחי. עשי טובה לעצמך ופני לייעוץ. ייתכן שברגע זה הצעה זו נראית לך חסרת קשר למצבך האישי ואינך מבינה איך טיפול פסיכולוגי יעזור לך להתמודד עם הלב השבור אך מסתבר שכאשר יש מישהו המכיל את כאבינו, מזדהה ומבין הדבר יוצר עידוד ונחמה, מה גם שקיימת התפכחות לאורך זמן לאידיאליזציה אותה חווית בתוך הקשר. אגב במידה וכאב הלב יוצר חוסר חיוניות להתמודד עם חיי היומיום, דיכאון, כאב נפשי עמוק, קשיי שינה וכו' אפשר לתקופת המעבר לעשות שימוש בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה. רצוי בהמלצת פסיכולוג מטפל ואפשר גם באמצעות פנייה לרופא המשפחה. כל טוב ובהצלחה, אילנה כתבה בנושא: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2465599