מרגישה אבודה

אני בת 26 לפני שהתחתנתי היו לי חיים יפים ונורמליים היום אחרי שנתיים של נישואים אני אומללה בעלי מתעלל בי נפשית פוגע בי וצוחק על כשאני בוכה... הוא משתמש בקוקאין ושותה אלכוהול בלי סוף.. אני רואה אותו מסטול ואני פשוט נגעלת בא לי להקיא זה דוחה אותי! ואז אנחנו רבים הוא מבטיח שהוא לא ישתמש יותר כמובן שהוא לא עומד בזה וגם עכשיו הוא מסטול במיטה... אחרי שהשתמש בסמים... רע לי מאוד והלוואי שהייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור.. בכל הזוועה הזאת אנחנו מנסים להביא ילד.. ללא הצלחה מה שיוצר תיסכולים ועוד יותר בריחה לסמים מצידו כמובן... הוא מדבר אלי לא יפה משפיל אותי אומר לי שהוא לא צריך אותי שהוא לא רוצה אותי ושאני ארפה ממני ולאחר שניה אומר לי בואי לאכול כאילו כלום... אני מרגישה אבודה... מרגישה שאני אסבול איתו כל חיי ... כשהוא לא מסטול הוא אוהב מפנק נחמד ומקסים... הבעיה שהוא מתמסטל 3-4 פעמים בשבוע...

שקמה יקרה, נכון לעכשיו נשמע שה' אוהב אותך ולפיכך מונע מכם להביא ילדים לעולם. משמעות הדבר כי גופף, כלומר התת מודע שלך, מבין היטב שלא כדאי להביא ילדים לזוגיות כה מתעללת, קשה, משפילה ובעלת עתיד שחור. לא ברור למה את נשארת שם אפילו דקה אחת נוספת, קחי מזוודה, או בלי, ופשוט הסתלקי משם. לא ברור מה מחזיק אותך שם ולמה לא נפל לך האסימון הרבה קודם? מדוע את בוחרת בחיי אומללות שרק יעשו קשים יותר? כל טוב ובהצלחה, אילנה

אני נשארת כי איבדתי כל ערך עצמי.. אני לא מרגישה שיש לי לאן ללכת לא רוצה לחזור לבית של ההורים יודעת שיהיה לי שם יותר רע.. אני ארגיש כישלון אני ארגיש אפס.. אין לי כלום בחיים כרגע לא עבודה לא כסף אין לי כלום אם אני יתגרש אני יחזור לבית הוריי הקטן והעלוב אני אהיה בודדה גרושה ומסכנה חסרת כל חסרת חברים חסרת עבודה חסרת משפחה וגרושה בודדה אז זה או חרא או חרא... אז אני מעדיפה להישאר בחרא הפחות מסריח.. מה אני יעשה? אלה החיים... לא לכולם יש חיים ורודים יפים חלק מאיתנו אומללים מושפלים שאיבדו את הרצון לחיות ורק רוצים לא לסבול לא יותר מזה