מבולבלת - המשך קצרצר

רציתי לחדד שהבעיה האמיתית היא שאין לי כל כך זכות בחירה. שאני עם החבר שלי יש לי תקווה לחזור לימים של עושר, מה גם שאני לא מסוגלת לעבוד שזה אחת ההשלכות של העבודה הקודדמת, אני לא מסוגלת לקבל מרות, ולעבוד בשביל 4 אלף בחודש נראה לי בדיחה, למרות שאני חייבת תכסף הזה עכשיו, אני לא יכולה לעמוד בזמנים ולהתחייב, קשה לי להתכופף. ועוד דבר אין לי לאן לחזור, אין לי חדר בבית, יש לי יחידת דיור בחוץ עם אחי בתנאים קשים מאוד. אין לי שקל. בטח שאני לא רוצה לחזור לחיים של לפני שנתיים כי כבר התבגרתי והתעשטתי. רק חבר שלי מבין אותי ומקבל אותי איך שאני הוא מקשיב לי ונותן לי המון ביטחון הוא תומך בי לטוב ולרע, אני בייבי שלו. אבל קשה לי להיות איתו ולדעת שאין לי כל כך זכות בחירה. וגם לא תמיד מסתדרים, אני לא יודעת אם הקשר שלנו הוא באמת נורמלי, אם יכולתי להכיר מישהו יותר טוב. הדבר שהכי מפריע לי הוא שהוא לא נראה טוב בעניי והיו לי סקס טובים יותר ממנו ואני מתגעגעת לזה.וגם איתו אני הרבה מוותרת לעצמי. הוא ילדותי ועדין מדי, הייתי רוצה מישהו יותר אבהי. הוא חבר טוב שלי ואני מבינה שאי אפשר לבר בלא תבן, אבל אולי אני מתפשרת יותר מידי, אולי אני אפספס אותו אם ניפרד, אולי הבעיה היא בכלל בכל ההווי היומיומי שלי. אף פעם לא הייתי בטיפול פסיכולוגי. אני יודעת שהסיפור שלי מוזר. קשה לי לפתוח את זה כי אני פוחדת שלא יאמינו לי. כמו שנכוותי כבר מאמא שלי שלא האמינה שהיינו מיליונרים וצחקה עליי ואמרה לי להיפרד מחבר שלי. אני באמת רוצה לעזור לעצמי, לעשות תואר, להתחתן, להביא ילדים, להתקדם. החיים שלי כל כך מוזרים ואני לא יודעת מה קורה איתי, אני רבה ומתווכחת עם כולם, ניתקתי קשרים עם כל החברות שלי, אני עצבנית רוב הזמן, כועסת על כולם. לא יודעת מאיפה להתחיל, האם להישאר איתו וללכת "על בטוח" עד כמה שאפשר, או להתחיל התחלה חדשה וקשה מאוד מכל הבחינות להתחיל מנקודת ההתחלה. גם לא בטוח שהקשר הבא שלי יהיה טוב כמו שאני מצפה, אולי אני מצפה יותר מידי מקשר, התרגלתי להחליף בחורים, אולי זה בגלל זה? אף פעם לא הכרתי בחור לעומק, לא ידעתי שגם לגברים יש רגשות כמו לנו. אני רוצה גבר גבר שישלוט בחיים שלי שלא יתייחס למילים שלי כל כך ברצינות אני גם ככה לא כל כך יודעת מה אני רוצה מעצמי. ואיתו אני צריכה לתפוס את המקום של המבוגר האחראי ולתקן את כל הטעויות שלו. אני גם לא כל כך רוצה לעזוב אותו כי אני קשורה אליו וקשה לי בלעדיו. התקופת זמן הכי ארוכה שהיינו זה בלי זו היתה ליום וחצי וגם בקושי. בקיצור תעזרו לי!!!!

אפרת היקרה, מתוך הפנייה הארוכה הדבר המאפיין הוא בלבול עמוק, רגשות מנוגדים של דבר והיפוכו כמעט כלפי כל דבר, חוסר כיוון בכל התחומים, חוסר יכולת ליהנות בצורה עמוקה ורגועה בקשר הנוכחי והדבר המאפיין ביותר מצבי קיצון בבחירות החיים, מעבר מעולם חרדי לעולם חשפנות, אי מתן אמון זולת יחד עם הפקדת כל נכסייך בידי מישהו אחר, מעברים חדים בין עושר לעוני ובקיצור קרוסלה מסתובבת מהירה מאוד ובקרוסלה כמו בקרוסלה יש סחרחורת ולא יודעים מי נגד מי ומה הכיוונים. הבלבול ואובדן הדרך הוא הבולט ביותר בסיפור. השאלה לדעתי אינה האם למסד את הקשר עם בן הזוג הנוכחי שהרי רגשותייך כלפיו הם דבר והיפוכו אלא להגיע לאינטגרציה של האני שלך שעבר מצבי קיצון, שבחר לעשות דברים המנוגדים לעובדות המציאות (הפקדת כסף למי שאיבד כל הונו בבורסה), שאפתנות למצבי קיצון (אושר מופלג) וזאת תוך קושי רב לקבל אורח חיים מתון, הולך בתלם הדורש השקעה מרובה ותמידית, כפיפות לסמכות והסתפקות במשכורות לא גבוהות, לפחות בתחילת הדרך. מצד אחד יש מאווים לאורך חיים מושכל והולך בתלם, מצד אחר משאלות לאורך חיים נהנתן בקיצון והכל ביחד על רקע היעדר תשתית של בית ומשפחה תומכים. לאור תיאור היסטוריית חייך שהיא כה עמוסה חוויות והתרחשויות ולאור הניגודיות הרבה שבתוכה נראה לי למעשה כי חובה עלייך לפנות לטיפול פסיכולוגי ובמקרה הזה הוא ייקח מספר שנים. אין הדבר מונע גם כי במקביל תעבדי, תהיי בקשרים, תלמדי, לא תפרשי מן החיים אך עלייך לבנות את עצמך מן התשתית. בשלב הנוכחי ההמלצה היא לא לקבל החלטות גורליות לגבי עתידך. כל טוב ובהצלחה, אילנה