פרידה לא מובנת

שלום, אני בת 30,עד לפני כמעט חודש הייתי בזוגיות שבעה וחצי חודשים.שניינו בני אותו גיל והכרנו בדרך לא שיגרתית-שניינו באנו לעבור השתלת איברים וכך ניפגשנו ומאז בערך היינו יחד.הוא עבר השתלת כליה ואני כבד וכליה. בשל כל ההשלכות של הדברים שניינו עדיין גרים עם ההורים.בכ"א הזוגיות הזאת דווקא רוממה את רוחנו,הפכנו להיות חברים טובים,אוהבים ונאהבים. כבר התחלנו לדבר על לגור יחד ,היו בניינו כמה חילוקי דעות,אבל לא משהו שלא התגברנו עליו.שבועיים לפני הפרידה התחילו להיות מריבות גדולות יותר ואינטנסיביות יותר-בעיקר לחץ שהגיע מכיווני. ואז הוא אמר שהוא מעדיף להיפרד,כי הוא לא מרגיש שהוא אוהב מספיק ומתגעגע מספיק(אנחנו מתגוררים בערים שונות)ניסיתי לשוחח איתו ,אבל הוא היה בשלו.בשבועיים שלאחר הפרידה עוד המשכתי להתקשר אליו ואפילו ניפגשנו פעמיים.אלו היו מצד אחד מפגשים טעונים וכואבים מאד ,אבל גם באופן אבסורדי מלאי דאגה,אינטימיות ברמת הלחזיק יד אחד לשני אפילו,חיבוקים נשיקות חיוכים.ועדיין אחרי זה חוץ מפעם אחת שהוא שלח הודעה,הוא לא מראה שהוא מתגעגע ,אוהב או היה רוצה לחזור.ואני כבר לא יוצרת קשר איתו.נורא כואב לי,אני מרגישה מאוכזבת,חסרת ביטחון לגביי זוגיות,לא מסוגלת להבין איך אהבה ניגמרת ברגע אחד ואיך אדם שאמר לי שהוא רואה אותנו יחד כל החיים,מחליט לגדוע את הכל באחת. יש בי תחושת החמצה נוראית שאוכלת אותי מבפנים.האם אני מדמיינת שנחזור ונשפר או שאלו דברים שיכולים לקרות במשך הזמן ובאמת לתת זמן? תודה מראש

ללי היקרה, אהבה הייתה ונשארה מיסתורין גדול במובן זה שהיא באה וכעבור זמן עשוייה להיעלם. לעיתים היא נעלמת בהדרגה ועיתים בבת אחת. לעיתים היא נעלמת כתגובה להתנהגות הזולת ולעיתים אלו תהליכי נפש פנימיים שצד אחד משנה אתה אופן בו הוא חווה את זולתו וזאת מתוך עולמו הפנימי. נסיבות פגישתכם הן דרמטיות ויוצאות דופן ויצרו אומנם אחווה ראשונית של שותפות גורל אבל מעבר לכך קיימת האישיות של כל אחד מכם. את מצידך אומרת שהפעלת עליו לחץ, לא ברור על מה למה או כיצד. לא ברור מדוע התרחשו מריבות עזות בינכם אך נדמה שיש קשר בין עוצמת המריבות ותכיפותן לבין התרחקותו של בן הזוג. כעס ועלבון פוגעים באהבה ומפחיתים אותה. הייתי ממליצה בשלב הזה לתת זמן מתוך תקווה שעם שוך הכעס יעלו זכרונות נעימים טובים ואולי אז יהיה ניתן לחדש את הקשר. כל טוב ובהצלחה, אילנה.