לפני הוקרת התודה בעצם...

עידכנתי את בעלי בכל תשובותיך, גם הוא קצת מודאג...(קצת...) והרי שאלותיי: א. האם יש איזה שהוא חידוש בעניין טיפול אפקטיבי להרפס? אולי חיסון?...ידוע לי שבינתיים אין... ב. מכיוון שנדבקתי מהחבר הקודם שלי ובסופו של דבר נפרדנו אני סוחבת את ה"מזכרת" הזאת ממנו וזה גורם לי לעצב רב. בייחוד עכשיו כשיש לי תינוקת רכה בבית. האם הדבר נפוץ בישראל? האם אתה מכיר ויודע על עוד אמהות לתינוקות שנגועות בהרפס גניטאלי ודואגות? ג. אכן החלטתי לאמץ את עניין המגבת הנפרדת לאזור השלפוחיות. ומכאן השאלות: במידה ורק לאחר כמה ימים אשים בכביסה את אוסף המגבות, האם הוירוס יכול לחיות על המגבת ואם כן כמה זמן הוא מסוגל להיות בסביבה שאינה סביבה של HOST קלאסי? ד. האם כביסה בהרתחה ממגרת את הנגיף? ה. האם יש סיכוי כלשהוא שהנגיף יעבור דרך התחתונים או המכנסיים כשאני לבושה...שאלה קצת מצחיקה אבל ידוע לי שישנם חיידקים מוביליים..לגבי נגיפים אין לי ממש מושג... ו. קצת מפחיד כאשר יש שלפוחית ומן הסתם, אני עושה את צרכיי במהלך היום, כל הפרוצדורה של הניגוב ואז משיכת המכנסיים ואולי מגע בוירוס ואז במכנס...האם אני מגזימה? פשוט לא להסתבך, לנגב, להרים את המכנס ולשטוף ידיים? ז. האם הנוגדנים שיש לבת שלי מאז היותה ברחם לא אמורים להגן עליה מפני הנגיף? ח. האם ההנקה מסייעת אף היא בחיזוק הנוגדנים? ט. האם זה נכון ש HSV-2 פחות גורם למחלות במערכת העצבים המרכזית מאשר HSV-1? י. מה עושות כל האמהות שיש להן HSV-1 והרי הפה (או הפנים בכלל) חשופים כל הזמן למגע שלהן בעצמן, שלא לדבר על לנשק את התינוק...מדוע האוכלוסיה לא מודעת לסכנה שבהדבקה? י"א. אני מניחה שגם אם יש לי התקף גניטאלי אין מניעה מבחינתי לנשק את התינוקת, האם? סוף. עייפתי מהנגיף...מעולם לא ייחסתי לו חשיבות כה רבה.... זהו - עד כאן. ועכשיו - שוב - תודה תודה וחג שמח. ענבר.