טראומה בגיל 4 וחצי והשלכותיה.
דיון מתוך פורום רפואת ילדים
שלום, הייתי רוצה להוועץ ולשאול כמה שאלות בענין פוסט טראומה לילדה בת 4, עד כמה היא משפיעה בחיים?, ובמיוחד בגיל 4+ ועוד...... המקרה הוא כזה:- ביתי הבכורה - היום בת 7 שנים בערך. לפני כשנתיים ו- 3חודשים, אבא שלה עבר תאונת דרכים קשה מאוד, במהלך התאונה נהרגו 3 חבריו והוא היחיד שנותר (אז הוא הוגדר כפצוע אנוש, היום הוא כבר בבית וחזר לעבוד). 1) באותה תקופה הייתי בהריון, בתחילת ההריון השני שלי-כך שהיא הצטרכה להתמודד עם אח חדש לאחר שהיתה הרבה זמן בת יחידה. 2) אבא של החברה הכי טובה שלה במקרה גם שכנה שלנו, נהרג באותה תאונה הם באותו גיל (הפרש של יום אחד בינהם ואז הם היו באותו גן). כך שהיא הצטרכה להתמודד עם כאב כפול של החברה ושל אובדן אביה שהיא דמות מאוד מוכרת עליה ואהובה עליה. 3) ומאחר ופניו של אביה הושחתו בתאונה והוא עבר השתלות עור וניתוחים פלסטיים מה גם שפניו היו בצקתיים ונפוכים, לא הראיתי לה את אביה בטענה שיש מחלות מדבקות קניתי לה מתנות בשם אביה. באותו זמן היא החלה לחשוד שמדובר בשקר ושאנחנו מסתירים ממנה את האמת ושגם אבא שלה מת ושעכשיו הוא מלאך בשמיים כמו אבא של חברתה, ואז היא איבדה את תאבונה ואת אמונתה באנשים ובמיוחד בי כאמא שלה, ופיתחה חום ופריחה בכל הגוף כנראה כתופעה פיזיופסיכולוגית, בשינה היא היתה צועקת שאבא מת וכו'... לא היתה לי ברירה והבאתי אותה לאבא שלה לביה"ח, בהתחלה ניסיתי שתדבר איתו בטלפון אבל קולו היה מעוות מהכאב והלסת שיצאה מהמקום, וסברתי לה שיש לו תחבושות ליד הפה ושהוא מדבר מצחיק, אך זה לא הועיל. כך שהכנתי אותה שהולכים לראות את אבא ושאבא קצת נפוח ויש לו תחבושות בפנים. כשהיא ראתה אותו היא נבהלה מאוד, סירבה לבקר אותו שוב, רצה בבעתה במסדרונות ביה"ח, סירבה לאכול, רצתה שנבוא הביתה ונשאר שם, לא רצתה לחזור לביה"ח, היתה צופה בקלטות וידיאו של אביה כשהיתה יותר קטנה ואיך שהוא היה משחק ומרים אותה וחיה בעבר. כשהוא חזר הביתה, היא שנאה אותו ולא רצתה שינשק אותה והיתה בוכה בהיסטריה שאני מטפלת רק באבא ולא בא, ושעוד מעט יהיה תינוק ואף אחד לא התייחס אליה 4) מה גם שהתינוק שבא גרם לה לתסכול וקנאה טבעית נוספת. כך שהכל ביחד והכאב שלה גדול לקחתי אותה לפסיכולוגית, הדר אמרה שהיא מעדיפה לא לדבר על התאונה כי זה יותר מדי כואבת, היא סיפרה שאבא שלה היה נראה לה כמו מפלצת ושאמא שלה שיקרה לה כל הזמן, היא סיפרה שחברתה יותר מסכנה ממנה כי אין לה אבא, ותמיד עד היום היא אומרת שבתאונה נהרגו 4 אנשים. (למרות שאנחנו מתקנים אותה ואמרים 3, היא טוענת שנהרגו 4), כנראה שאבא שלה במובן מסויים נהרג. הפסקנו את הטיפולים היום היא בכיתה א', שונאת ללמוד, ובלילה כמה לפעמים עם פחדים אנא יעצו לי ועזרו לי. בתודה מראש מיכל.
שלום, אכן סיפור לא פשוט בכלל ועומס רגשי עצום על הילדה. בגילאים אלה אין משמעות רבה לטיפולים פסיכולוגיים כמו שאנו מכירים של שיחות וכו' ואין בהם טעם. טיפולים בגיל זה מבוססים יותר על משחק, טיפול באומנות, בדרמה, עבודה עם בעלי חיים וכו'. היתי מציע שתתיעצי עם פסיכיאטרית לילדים (רופא/ה) שימליצו לך מה הטיפול המומלץ לילדה וכמובן בהתחשב במה שקיים בסביבתכם הקרובה.