מה יהיה איתי?

20 שנות עישון, כמעט 2 קופסאות ביום. נטלתי צ'מפיקס והפסקתי לעשן כחודש ימים. ב-20 הימים האחרונים ללא עישון, לא נטלתי את התרופה - בגלל דיכאון: עצבות, בכי רב, תחושת אומללות קשה, עצבנות וחוסר תפקוד כללי. (בעבר טופלתי בציפרלקס אך הפסקתי את הטיפול בגלל תופעות מיניות קשות. גם עם רסיטל הפסקתי מאותה סיבה) ואכן, הצפוי קרה וחזרתי לעשן. אומנם, עדיין רק סיגריות בודדות ביום אבל אני מרגישה שאני מחליקה בחזרה במדרון - אל תהומות ההתמכרות ההיא. מה לעשות??? לחזור לצ'מפיקס שעבד עליי כמו קסם מבחינת העישון אבל הפיל אותי לקרשים? נסיונות גמילה בעבר באמצעות מדבקות / מסטיקים לא צלחו, ואני משוכנעת שלא יצליחו גם הפעם. הזייבן מפחיד אותי כי 2 ממכריי שהשתמשו בו סבלו מעצבנות יתירה וגם ככה אני אדם עצבני... תוכל להציע פתרון? תודה!

שלום לך, אני מבין לליבך ואת בעיתך. ברצוני להציע לך שתי אפשרויות: 1. לנסות להיגמל עם תחליפי ניקוטין וללא כדורים. 2. לשלב תחליף ניקוטין עם צ'מפיקס בחצי מינון. כלומר 0.5 מ"ג פעמיים ביום. יש חפיסה עם מינון כזה. היוועצי ברופא שלך. בהצלחה, דר' אריק שכטר

אולי תוכלי להיעזר בי, למרות שאין לי הכשרה... אני יודעת שבכל ניסיון להפסקה אצלי כולל האחרון שעדין נמשך כבר חודשיים, יש הרגשה של דיכאון ועצבות לא מוסברת וזה קשור להפסקת העישון ולא בהכרח לתרופה זו או אחרת. גם לי, למרות שהיה לי קל להפסיק לעשן עם צ'מפיקס ולא היו תופעות של גמילה, היה עצב גדול ואפילו בכי לא מוסבר. תקראי קצת בפורומים אחרים גם - זה קורה הרבה ובעיקר לנשים. אצלי זה עבר אחרי שבועיים ללא עישון וללא צ'מפיקס. בהצלחה!

מצטרף להמלצתה של ענבל. דר' אריק שכטר